Quantcast

Jewish Journal

Avihu Medina

by Micha Keynan

November 19, 2011 | 4:39 am

יום שישי. מסעדתו של שוקי לימוזינות,שכונת סטודיו סיטי, עמק הוואלי, לוס אנג’לס . ניחוח דקיק ומבושם של ארומת בישול תימני אסלי מתגנב לנחירי הרגישים,מבעד הדלת אני שומע סילסול נעים ומוכר, אביהו מדינה פותח את הדלת  הטבח לרווחה וחיוך צחור שיניים של שמלת השבת של חנלה’, מתכוננת לקבלת המלכה. אני עוקב אחריו לתוך המטבח, שם מתחדד שובל הריח הטעים. מתוך הבליל הריחני קופץ אחד חזק ונפלא מכולם, ענוג ומגרה חכים, כזה שמביא ריגושים חושיים מגירי ריר. הבל חמים ומרטיט את פטמיות הטעם עולה ממרק הרגל התימני הצהבהב שמבשל אביהו מדינה.

בקלחת נירוסטה ענקית מבעבע לו מרק הרגל של שור הבר, בעצבים הולכים וגוברים. הסיר מכרכש,בדופנותיו מתחבטות ירקות פריכות וצבעוניות,עלפני המרק מקצפה שומנית מצקצקת,וקולות עמומים מנענעים את התכולה הנפלאה במרחשת מצד לצד. מדינה לא שוקט לדקה. בידו תרווד ענק ומצקת  גדולה נכנסת וחודרת למעיי הסיר,מדינה בוזק תבלינים ועשבים ארומטיים בנדיבות יד ולב רבה. “ביום שישי אני אוהב להתפנק וליהנות,לא משנה שאני באל איי, אני חייב להרגיש בבית”, הוא מבשר מבעד למסך המהביל. כף עץ עגה ובוחשת את התרביך. עוברים רגעים דרוכים, המרק מנווט עצמו לבד, לא  זקוק יותר להשגחה צמודה.אנחנו שולפים את הקלחת מאש התמיד ומעבירים את הלהט הצהבהב והמגרה לתוך ארגזו של הג’יפץ אביהו משתרע על המושב והאוטומוביל דוהר בואכה  לביתם המרווח של ג’סי ולוריין היזמי .אביהו מצית את סיגריית הפרלמנט הארוכה העשירית במספר מאז שנפגשנו,  הוא משחרר איווחת עשן  מסולסלת לתוך החלל הגדול של הטרקלין המהודר.

מדינה (63), גרוש ואב לשלוש בנות,הנו ללא ספק מגדולי היוצרים בז’אנר  הישראלי-הים תיכוני. מלחמתו הבלתי נלאת, במשך עשרות השנים,בכל סוגי המידיה, הניבה נצחון ענק שאת פירותיו, קוצרים כיום  האייל גולנים  והדודו אהרון למינהם. אנו מתכנסים לברר אחת ולתמיד את הסוגיה הבוערת ולקבל החלטה
לבין שכונת מזרחי. בעניינו של הויכוח המתנצח וגועש בארצינו כחול לבן , בין הגאון  יהורם
מה שקצת נשכח הוא, שלמעשה, כל הפרשה התחילה בזה שאברהם גרש את הגר וישמעאל בנו מחלקת אלוהים למדבר הגדול והנורא וכך נזרע הזרע ונפוץ עלפני מדבריות ערב.ומשם עלו ובאו הסילסולים והמאווים, שהשיתו עלינו רק צרות צרורות.
” אבל למה להביע דעות פוגעניות ומזלזלות כלפי מזרחיים ?” אני קורא תיגר.                                                                               
“עבורי, כאחלה גבר מזרחי מהפריפריה” (פתח תקווה),פותח מדינה את הדיון,ומצית פרלמנט דקת גזרה,” דור ראשון להשכלה, חשובה לי משמעותית, ההכרה בדעות שלי.
כמזרחי אסלי , אני מרגיש בתוכי זלזול קל כלפי אחי המזרחיים שמקטרים על בוז וקיפוח עדתי.  למה כל השנים המזרחיים אוכלים השפלות בטונות מהאשכנזים שפה ושם משליכים להם איזו עצם עם בשר קלוש של מחמאה ופירגון מעושה. אנשים שפיהם וליבם לא משדרים את אותה המנגינה,צבועים והיפוקריטים
שבתוך ליבם בזים למזרחיות אפילו יותר מאמיצי הלב שמשמיעים דעותיהם בריש גלי וברוב חוצות. הם גם חשים למחות ולמחוק את הקלון והבושה הזאת מהזהות שלהם. רובם כבר שינה את שמו ואימץ דפוסי התנהגות מערביים  מתוך דחף לטשטש את זהותו המזרחית, במקביל למאבקו “האידיאולוגי” בקיפוח המזרחיים..
“האמת היא, שהמזרחיים הכי מצליחים בארץ ישראל, לא החביאו את מזרחיותם ולא רצו להיות משהו אחר. והג’אברים הללו לא שמו  קצוץ על  עלבונות הפוגעניות והגזעניות והעיפו אותם קיביני מט, בראש זקוף וגאה. כל זה מתחבר לדברי יהורם גאון האמיצים בענין המוזיקה המזרחית,ולי אין בכלל בעיה עם הגבר הזה,נהפוך הוא,יש לו זכות עם גיבויי המלא לומר את אשר על דעתו מבלי להתחשב במה יאמרו אחיו הירושלמים הנמושים ,בלי קונפורמיזה ופוליטיקה קורקטית.אם הוא חושב שמוזיקה מזרחית היא אשפה ביום שביתה, אני יודע מהו חושב,יהורם גאון הוא איש תרבות,ברמה גבוהה.יש לו איזשהי תיזה לגבי הזמר הישראלי,הוא חושב שהכל לגיטימי.הוא אף פעם לא פסל סוג זה או אחר של מוזיקה,בגלל שהיא באה ממקור מסויים.אבל הוא היה תמיד מבקר רמה של מוזיקה ושל טקסטים.מה שהוא אמר ,לא באותן מילים,ובסוגריים הוא בדרך כלל לא מתבטא ככה,ויש לו בהחלט הזכות להתבטא,יותר מהרבה יוצרים אחרים.כשקראתי מה שהוא אמר הבנתי שהוא  פשוט הגזים בחריפות של המילים בהם הוא השתמש.אבל מאחורי זה,האיש הזה שאני מכיר אותו היטב,יש לו כאב ואיכפתיות.הוא אף פעם לא היה נגד זמר ישראלי ים תיכוני ולא נגד זמר חסידי ולא נגד אספרנטו,לדינו ולא נגד רוק.הוא בעד הכל,אבל הוא גם בעד רמה.”

“מהן המקורות לדרישה למוזיקה ים תיכונית?”                                                                    
                               
“בינינו, הביקוש בארץ לשירים האלה והפשטות הטקסטואלית” הוא אומר והסיגריה דועכת על בדל שפתותיו, “למקצב הזה, הביקוש הוא ענק. עזוב את הזמרים, הזמרים רק מספקים את הביקוש, זה לא שיש היצע ואחרי זה יש ביקוש, יש ביקוש בפירוש. מי שלא מבקשים אותו לא היה שורד. זאת עובדה שהסגנון הזה חי עם כלכך הרבה כוכבים שמתפרנסים טוב מאוד מהענף. זאת אומרת שיש משהו בקהל שהוא רוצה את זה. לך תחפש מהן הסיבות, שהקהל כמהה לזה, ומדובר בקהל צעיר, זה לא הגילאים שלנו (הוא מצביע עלינו...) חמישים שישים, זה קהל של בני עשרה. יש משהו במורכבות התרבותית או בחינוך או בהשכלה או בכוכבי התקשורת או במדיה ותכניה, סגנון חיים, הפלסטיק הזה ,האינסטנט הזה, המיידי הזה. הערכים קצת החוירו מול הצרכים המיידיים של אנשים בכלל בעולם. התוצאה היא ביקוש לדבר קליל, חפיף, שלא מצריך אותי למחשבה מעמיקה, שנוגע לי בחושים הכי פרימיטיביים שלי, אפשר להתפרק בו אחרי כל הלחץ הקיומי של היום. וזה יצר את הביקוש, ואל תשכח שבארץ הממלכה, פחות או יותר נטלה מן ההורים ואפילו מהמורים את הסמכות לחנך, הם כל הזמן מאוימים שמישהו יתלונן עליהם, זה לא ממש חינוך, זוהי השכלה. חינוך ותרבות, לא רוצים, תרבות הפך למשהו בזוי, לספר שירה של טשרניחובסקי, יהודה הלוי או אבן גבירול יש יחס של זלזול ,פרימיטיביות, מתיחסים אל זה כאילו אבד עליו הכלח. אין כבוד יותר לתרבות הקלאסית שלנו, ספרות טובה-לא מענין, תעזוב אותי. מה שמענין אותם זו הטלויזיה, זוהי תרבות הרייטינג. המורה שיש לו ההשפעה הגדולה ביותר בעולם זו התקשורת. האנשים בתקשורת לא עברו הכשרה כמחנכים, אבל רבים קיבלו הכשרה כעיתונאים רודפי רייטינג. הכל הפך למסחרי. מה לנו כי נלין על הדור הזה, הם לא קיבלו את היסודות שאנחנו קיבלנו. לכן אנחנו קצת מופתעים ואולי קצת מאוכזבים, אבל אנחנו צריכים להיות מאוכזבים מעצמינו , כי אנחנו , הדור שלנו, זה מה שהתיר את הרסן ופתח את הדרך לדור הצעיר, לחופש, לחופש המידע , שיש לו מחיר, וזה המחיר שמשלמים ואין להתפלא. פתאום אנחנו מקוננים שהמחיר גבוה מדי.
יהורם גאון הוא כמו מעין אבא שרואה את הדור הבא גדל לא בכיוון שהוא יחל לו, ומכאן באה האכזבה. יהורם גאון אינו מקנא להצלחתם של זמרים הים תיכוניים, יהורם גאון מסודר ביותר והלוואי וכל הזמרים בישראל מסודרים כמוהו. אם הוא עדיין מופיע פה ושם, הוא עושה אותם חינם. גם התוכנית שהוא מגיש בימי שישי, הוא עובד עליה יומיים בשבוע. הוא לא עושה זאת עבור כסף אלא כי נעים לו וטוב לו להופיע בחומרים שלו ואין סיכויי שיעשה משהו שלא מתאים לו כמו מוזיקה מזרחית או רוק. אין בארץ מוזיקה אשכנזית, המוזיקה האשכנזית היא מוזיקה חסידית. כל שאר המוזיקאים המערביים שהם אינם עטורי פיאות וזקן, הולכים לרוק. הם לקחו מוזיקה מערבית התאימו אותה לעצמם, והצהירו שהם מעדיפים את זה ולא לשיר יבה- באי- בם- בם.”

“אז איך אתה בכל זאת מגדיר את המוזיקה שלך?”


אני מבולבל.                                                     
“אני אף פעם לא הגדרתי את המוזיקה שלי כמוזיקה מסחרית”, הוא טוען בחום ומצית עוד סיגריה ארוכה,”זו גם הגדרה שגויה ,טעויה,אין לי הגדרה אחרת חוץ ממוזיקה ישראלית. אני יליד הארץ, כל ההשפעות באו מישראל,  מי המציא את התאור הזה ‘מוזיקה מזרחית’ ?  זה משהו שהיתה לו כוונה זדונית, לתת לי מגדר ולהוציא אותי מחוץ לקטע של מוזיקה ישראלית, כדי שלא יהיה מחוייב להשמיע אותי, בין כל השירים הישראליים או בתכניות ישראליות. כי אז ישר יאמרו לו ,זה לא ישראלי. זה היה מרושע לחלוטין הכינוי הזה. אני לא מבין מה יותר ישראלי ממני בארץ? מה? צריך להיות מערבי כדי להיות ישראלי ? מוזיקה ישראלית היא שעטנז של מוזיקה והצליל המזרחי הוא בעל משקל ע נ ק בכלל המגוון הזה. כשמשמיעים רוק ישראלי אומרים זאת במפורש אבל למה לא אומרים ישראלי מזרחי? פעם גם הרוק שנכתב ונוגן בפרברים הדרומיים, אם לא היה זה אריק אינשטיין או להקות צבאיות זה לא קיבל דריסת רגל ברדיו , היום מה שמכתיב זה הביקוש ולכן הוא נכנס בדלת הראשית והתקשורת המסחרית שרוצה רייטניג לפרסומות מכריחה את הערוצים הממלכתיים והמסחריים להיות אין ,וזה התהפך קצת. מי שלא אהב את המוזיקה המסחרית לפני עשרים או שלושים שנה, לא אוהב אותה היום ועד היום הם חורצים את דינה להיות פחות משודרת. אבל הרוב הגדול בעם אוהב את זה ומקבל מקום גדול. לשנות את המבנה התקשורתי ,צריך פוליטקאי שלא נזון מן התקשורת. איזה פוליטיקאי לא  זקוק לתקשורת כמו אויר לנשימה? למה להם להסתבך,הם חיים עם זה. בין התקשורת והממלכה יש שיויון כוחות, כי התקשורת עושה מה בא לה, הממלכה חסרת אונים מולה, פן יפגעו מנהיגיה בפן האישי שלהם, אז יש סטטוס קוו שנשמר.
“רוב תקציב התרבות בישראל הולך לתרבות מערבית שצמודה לעטיני הממלכה. רשות השידור , משרד התרבות, המועצה לתרבות ואומנות, גלי צה”ל, אלו הם המימסד הכבד והמסורבל שמסבסד את המסובסדים.
“הרבה יהודים מאמינים נטשו את האמונה לאחר השואה,לאחר ששישה מיליוני יהודים נרצחו,אבל הם נשארו עירומים,ללא תרבות, ללא סמל, ללא בגד. אז הם מסגלים לעצמם תרבות חדשה, הרבה אלמנטים אירופאים, מוזיקה מערבית ותרבות מערבית חילונית.
“העליה הענקית מרוסיה רצתה להשתלב, ככה זה בכל מקום בעולם, כאשר מהגרים משתלבים בתרבות המקומית בדרך כלל. אולי לא הדור של חמישים-שישים שזה כבר מאוחר בעבורם, אלא הצעירים והדור הראשון שנולד במולדת החדשה. הרוסים עלו בתקופה שהמוזיקה הים תיכונית שלטה, הרבה, הרבה מהם אוהבים  וחיים את המוזיקה הישראלית ים תיכונית ,יותר מהמוזיקה הרוסית שהביאו איתם. בשתי הז’אנרות יש להט דומה . גם מבחינה פוליטית רובם ימניים, אני מאוד אוהב את העליה הזאת. מאוד איכותית, יופי של עליה, כמובן שהם גם הביאו את השוליים שלהם כמו כל עליה בעבר. לכל גוף יש שוליים, רק להם יש שוליים קשים עם הרבה אלימות שלא ידענו שיש דבר כזה. אבל יחד עם זה יש המון ברכה, זה כוח תרבותי, חינוכי והשכלתי , הרבה מאוד מדענים, רופאים ובעלי מקצועות ששינו את הדמוגרפיה בארץ והעלו את הרמה.

“אחרי כלכך הרבה שנים ואין ספור גירסאות,מה הסיפור האמיתי שלך ושל זוהר ארגוב?”

 

אני דורך בזהירות על ביצים.

“מלבד האחים ראובני, אני הוא אולי האדם המזוהה ביותר עם זהר ארגוב. אני היה איתו בהצלחות, בנפילות, בהידרדרות המהירה לסמים ובנסיונות הגמילה. ראיתי איך המלך מת בגיל 32. באחרונה הועלה על בימת הקאמרי מחזמר על חייו של ארגוב, שבכתיבתו היה שותף גם האח של זהר, אמנון עורקבי, שמוצג בהצגה כמי שעמד לצדו של המלך.
“יש פרק בתהילים שאומר ‘אשריי האיש בדרך חטאים לא הלך ובמושב לצים לא ישב’. אין לי עניין לשבת במושב לצים ובשבילי עורקבי הוא ליצן. הדרך שבה מציגים את אמנון זה שקר. לא היה ולא נברא. הוא היה שותף לכתיבת התסריט. זה כתב ההגנה שלו”, אומר מדינה ומנסה לכבוש את כעסו. “עצוב, עצוב ומקומם. יש שם דברים אמיתיים, וכאלה שסולפו, שמעולם לא התרחשו במציאות. ניכר שאמנון נמנה עם הכותבים”.
 
“בסרט “זהר” של ינקול גולדווסר ומיכה שרפשטיין עורקבי מוצג כאח הדואג, אלו דברים שכלל לא היו קיימים. יוצריו נאלצו לשנות את התסריט, אחרי שהופעלו עליהם לחצים ואיומים, כולל איום בצו מניעה. אני מדבר על אותו לץ. בסרט, לדוגמא, הוא הכניס את עצמו לחלק, שבו הוא משתתף בגמילה של זהר באילת, והוא בכלל לא היה שם. להיפך. ברחנו ממנו כי הוא היה זה שסיפק את הסמים. הוא היה הסנג’ר. היינו שם רק שוני גבריאלי, מרסל ואני”.

מדינה לוקח עוד שכטה מהסיגריה וממשיך. “אמנון גורם נזק גדול למורשת שזהר השאיר אחריו. הוא מזיק מאוד אבל זהר לא יכול להגיב על זה. אמנון מציג את עצמו כמי שכל מה שהוא עושה זה למען גילי (בנו של ארגוב, שנמצא בהליכים בלתי נגמרים של גמילה מסמים). יופי, גילי נגמל? הוא מדורדר עדיין, אז מה הקטע שלו?”.
“כשזוהר מת, מתה גם מערכת היחסים שלי איתם. אני גם לא רוצה שתהיה לי אחת כזו”.

 


Find more photos like this on EveryJew.com

“האם זה נכון שאייל גולן הוא היורש או המלך החדש?”   
 
                                                     
  ” בחיפושים אחר יורש לארגוב לא נגמרים בגילי הבן של זוהר. כמעט בכל שנה מוכתר לו מישהו אחר כמלך החדש, כשהתואר נמצא כיום אצל אייל גולן. באחרונה התבטאתי אולי בצורה פרובוקטיבית כשאמרתי שגולן זמר טוב יותר מארגוב, היו המון שתהו, קיבלתי המון תגובות על הדברים שאמרתי. לא תיארתי לעצמי כמה רעש זה יעשה.  אמרתי שהנתונים של גולן יותר טובים מאלה של זהר”, מנסה מדינה להבהיר את דבריו. “אחרי שמשקללים את כל הנתונים יחד, רואים שארגוב יכול היה להיות גדול יותר מגולן, אם רק היה ממשיך לחיות עוד עשר שנים. כדי לקבל הכרה צריך זמן, ולארגוב לא היה זמן. זהר היה רק שמונה שנים בתחום, ברובן הוא היה מכור לסמים. ההבדל בין שניהם הוא הרקע. גולן לא היה צריך לפרנס משפחה בלי אבא. גולן היה ילד תפנוקים של אמא שלו, ולא היה חסר לו דבר. זהר חי בתנאי עוני.
“זוהר לא היה פרה קדושה. את המעיים הוא הוציא לי לפעמים. היו בו את הכי טוב, אבל גם את הכי רע, והסלאלום הזה היה הכי קשה בחיים שלי. הוא היה מוציא לי את המיץ עד שהוא היה מגיע לאולפן. היה מאוד קשה איתו. ידעתי שההתנהגות שלו נובעת מהשימוש בסמים, וזה גם מה שהיה מחזיק אותי”.

” בשנה האחרונה של חייו, ניסיתי שוב לגמול אותו, וברגע שלא השגחתי עליו, הוא חזר לסמים. כשהוא התאבד, הבנתי שהספיק לו. נמאס לו להתבזות. הוא היה מספר לי על הרגעים הקשים שבהם הוא רצה למות. הוא הלך לקראת זה. יש עוד איזה עניין שאני לא יכול לחלוק עם אנשים שהביא אותי למסקנה שהוא רצה למות”.

                            היום נוטה לערוב,החברים והמשפחה נכנסים לסלון,השולחן ערוך כל טוב,אני מסרב בנימוס להזמנה,למרות שבליבי ובעיקר בקיבתי אני מייחל לטרוף את כל המטעמים המזרחיים הללו.אני נפרד בצער מהשולחן העמוס,אני בטוח שכולם יכולים לשמוע מעבר לתיתוק המצלמה את קיבתי המכרכרת נואש.בדרך מהוואלי אל העיר רודפות מחשבות לקול צלילי הדיסק של שירי אביהו מדינה.אני חושב על הזמרות הישראליות המתוסכלות שלא התקבלו לבית הספר האופנתי למשחק ומטביעות את יגונן בהקלטות של מיני דסקים שיתווספו לערימות החרטא של הפופ הישראלי.לפתע ליד הסיבוב המסוכן של מולהולנד ובבוורלי גלן , נדלקה לי נורית פלורסנטית מסמאת עיניים.נפל לי אסימון בטלפון הציבורי של מוחי הקודח.פתאום הבנתי שיהורם גאון אינו בוחל במוזיקה מזרחית.כלל ועיקר, הוא שונא את המוזיקה המערבית שעוברתה עלידי זמרי שוק התקליטורים עלידי תוספת חית ועין, באותה תת רמה של “ליידי גע גע” וג’סטין ביבר” קלושי התוכן והלשון.על מה אנחנו מלינים, זה בסך הכל טראש מערבי עם דיבוב בעברית תימנית. הכצעקתה?
אני אישית גדלתי על היורו-דאנס ועל הפופ, על שירי ארץ ישראל היפה שהושאלו מרוסיה,צרפת וספרד. וואני גם מענטז לצלילי ה’מוזיקה מזרחית’, שהפכה למיין סטרים בישראל ותפוצותיה, אבל בד בבד התדרדרה כאמור לעיל מערבה. ואילו המוזיקה המזרחית האמיתית עם העוד והסיטר והדרבוקה של אהובה עוזרי וחנה אהרוני של פעם ושל עמיר בניון ודיקלה של היום הולכת פוחתת ונעלמת.
אז אני אוהב את משה פרץ ודודו אהרון אבל יותר מכולם אני אוהב את ‘חיפע ווהבה’. מי זאת ‘חיפע ווהבה’,אתם שואלים?  זוהי זמרת שעושה יורו-טראש מגניב לאללה בערבית. הכוכבת הכי גדולה והכי סקסית אצל השכנה שלנו מצפון ואצל החיזבאללה,שירכיה המפזזים, ולהיטיה חורכים את רחבות הדיסקוטקים של צור וצידון- יא סלאם... יא חביבי...אנא בחבק... תעלי הבוסק... בחמסה לירה.
.

 

Tracker Pixel for Entry

COMMENTS

We welcome your feedback.

Privacy Policy
Your information will not be shared or sold without your consent. Get all the details.

Terms of Service
JewishJournal.com has rules for its commenting community.Get all the details.

Publication
JewishJournal.com reserves the right to use your comment in our weekly print publication.

ADVERTISEMENT
PUT YOUR AD HERE

ABOUT THE AUTHOR

{blog_image:alt}

Israeli Army Military Reporter at Bamachane. UCLA B.A. Economics, marketing programming M Graduate School Technion (Israel institute of technology)
Marketing & Management.  Fox...

Read more