Quantcast

Jewish Journal

השיר של אלון

by Micha Keynan

December 4, 2011 | 2:53 am

מאת :מיכה קינן


אלון אבוטבול, שחקן הישראלי ‘נומרו אונו’,מוכשר בטירוף נמצא בראשית נסיקתו המטיאורית לצמרת הפיסגה, ועכשיו גם צייר בחסד .החל משבוע הבא מציג ציוריו המדהימים בגלריה חזיזה בדאון טאון. מנין הולכי רכיל, קוננו עליו בשמחה לאיד, כאילו הגיע לסוף דרכו ויאסף אל אחיו ואחיותיו שהתנפצו למרגלות המולך ההוליוודי. והנה הם כבר לועסים את קסקטיהם המסרב להתעכל בקיבתם התוססת רעל. הפעם, מונולוגה של אישתו, שיר ביליה, אישה יפה, אמזונה כל יכולה, חדה כתער ורכה כקטיפה, הפותחת את סגור ליבה בפני מיכה קינן:

.

.

אבא אלון

 


שיר:”לחיות עם אלון אבוטבול,זה כמו לחיות עם כל בעל פרטי, האבא של הילדים שלי,אבל אני מכירה בזה שהוא אדם מאוד אהוב,הוא שחקן ואמן מאוד מוכשר,הוא מתפתח עם הגיל,אנחנו צומחים יחד,אנחנו משפחה פורחת ובריאה. אלון הוא מודל הכי משופר של כול החברים שלי בעבר.שאלו אותי האם הוא משחק את רפי משעני מ’שבתות וחגים’ גם בבית.הוא אדם מאוד מגוון,הוא מביא הביתה במיוחד אור ושמחה,הרבה מוזיקה,הוא מנגן עם הבן מיכאל במשך שעות, רק מתאמנים בלי מורים. הוא מכניס  הביתה המון פילוסופיה ותרבות.  הוא אומן בנפש ועושה את זה עד הסוף עם נשמה יתרה ובכשרון מדהים. גם אצלי נכנסה אלילת המוזות הביתה , והתחלתי פתאום לכתוב בלוג משלי ב’סלונה’. ישנן הפתעות בחיים. אני יודעת שאלון הוא אומן ברמות, גם לבן שלי יש את התכונות האלו, במיוחד כי הוא אדם מעמיק, מתאמן, מאומן ומאמין.

 


Find more photos like this on EveryJew.com


אמא שיר

שיר:”אנחנו הורים משוחררים,נמצאים עם הילדים נטו, החברות שלי הן אומניות, נוצרים קשרים עמוקים. אומנים נמשכים לאומנים, אין מה לעשות. השוני ביננו למשפחות אחרות, מרקע  נפשי, אתני, סוציאלי או אקונומי  מתבטא בסאב טקסט, לא בטקס. כלומר,שאתה רואה את האמת ומדבר אותה וזה הדדי עם החברים שלי. בכלל, התיאוריה שלי בחיים היא שכל המלחמות והקצרים בחיים מתחילים בכך שנכנסים לטריטוריה של מישהו אחר. בכל צורה, אם זה בשפה,  במבט, בדיבור, באסטרטגיה או בשליטה. זה המקור של הקשיים בזוגיות, בעסקים  או בין מדינות ועמים.
אתה מייצר לך ולילדים בחירות , אתה נותן להם להיות שם, אתה נותן להם בסיס של בית שאתה מאמין בו כהורה, כבן אדם, אני לא מתערבת להם בכלום. אני נשבעת לך שבחיים שלי לא אמרתי לילדים שלי ללכת לעשות שיעורי בית. ואין מצב שהם יבואו לבית ספר בלי שעורי בית. כי זה הם, זה החיים שלהם, הם יצטרכו לעמוד מול המערכת. אנחנו מסבירים להם את תובנות החיים באופן הכי פשוט ומובן כמו שאתה מדריך מישהו  איך לבנות קופסא מעץ עם מסמרים ופטיש. אנחנו נותנים להם כלים נפשיים להתמודד עם החיים.
אנחנו שולחים את הילדים לבית הספר לפי שיטת האנתרופוסית, שהיא על פי הפילוסוף והוגה הדעות הגרמני רודולף שטיינר.  בבי”ס לכל שכבת גיל יש מורה והכיתה הולכת ביחד לשמונה שנים הראשונות . השיטה מלמדת קודם כל דרך החוויה שגורמת לילדים להפנים ולזכור את הנלמד. הרבה מוסיקה , עבודות בעץ ומשחק, וכמובן לימודים וסיפורים שמחזקים את האני של הילד בעולם . וכשיצטרך לצאת לעולם הגדול יהיה מוכן קודם כל מבחינת הביטחון העצמי. שבאופן ישיר משפיע על הנוכחות הריכוז וההשפעה של הילד מול החוץ. שיטת החינוך הרגילה והמלחיצה דוגלת בהתקדמות ודחיפה קדימה עד כדי איבוד הילדות .
כל הילדים שלי נכנסו לחינוך וולדורף מגיל 4. את זה התחלנו בארץ ואנחנו ממשיכים פה , אין בכלל דיון על חינוך אחר, ואני בטוחה שהילדים יתקבלו לכל מוסד חינוך שירצו בעתיד . כי קודם כל יש להם את עצמם.
אלון נתן לי אומץ לדבר עם הילדים בלי לפחד,על הכל. היתה לי בעיה עם לדבר למשל על סמים כבר בגיל עשר.הורים אחרים מפחידים את הילדים ואומרים שזה רע, נקודה. אני יודעת שאנחנו אחלה הורים ושאנחנו אוהבים מאוד את הילדים שלנו,מאוד”.

 


Find more photos like this on EveryJew.com

אלון הצייר

שיר: “אלון, באופן מובהק ,הוא סוג של בדואי, יש לו מורשת, לו יכולתי לראות את הגלגול הקודם שלו הוא  בודאי היה ביציאת מצריים. נדד במדבר ארבעים שנה עם גמל וצפחת.
בארץ הוא מאוד אהב להיות בבוסתן שלנו, צמחו שם עצי פרי נפלאים, והיתה שם גם ‘זולה’. שם אלון מבלה את לילות הקיץ החמים. זה חלק מהריטואל שלו, להרדם על ערסל מתחת כיפת השמים. זה הוא עולמו ושם הוא שמח וטוב לב. אדם שאוהב לישון בחוץ ויש לו משפחה וילדים, נשמע רגיל ? זוהי תסמונת נוודית, בדואית. יש לו שורשים שם, למרות שהוא מקרית אתא. (בשלב זה הסיפור מרתק אותי, וכל מי שצריך עכשיו פיפי שיתאפק כי הסאגה ממשיכה).היתה לאלון ‘דוניה’ כזאת שם היה מדליק אש והוא היה גם שורף את העלים וגזם מהעצים. החיים שלו עם האש , הזולה, הדוניה והערסל זה היה סוג של חיים שאלון אהב ולי לא היתה יד בדבר. לא יכולתי לומר ‘אלון בוא למיטה ,מה אתה עושה שם בחוץ’. גם אני הייתי מצטרפת לפעמים .

“לפני קצת יותר משנתיים, נפל דבר, ואמא של אלון הלכה לעולמה. הגחלים של האבוקדו מהגן בערו בדוניה, הוא התחיל לצייר איתם על הבלוקים של הילדים. הוא לא הטריח  ללכת לחנות לחמרי אומנות, העולם הגיש לו את החומרים באופן ספונטני. חיטטתי לאמא שלי בארונות ומצאתי מלא שפופרות של צבעי אקריליק ומכחולים, מהתקופה שציירה. מילדותי, אני זוכרת בית מלא ‘עבודות’:ציורים,פסלים, תפירה ורקמה אומנותית. קיבלתי את רשותה לקחת והבאתי הביתה לאלון. פשוט הנחתי את זה בסביבה שלו. יש לי את הציור הראשון שהוא צייר עם הצבעים האלו. לפני שלוש שנים שהוא חגג יום הולדת, קניתי לו ערכת ציורים חצי מקצועית בארטא וגם חברים הביאו לו. בהתחלה ראיתי המון כאב בציורים זה היה לו למקום ריפוי. לאבד הורה, או לחיות ליד מישהו שזה קרה לו , אתה מרגיש את הכאב שלו באופן פיזי בגוף שלך. זה לוקח זמן, יש אנשים שמטפלים בעצמם כדי לרפא את המקום הכואב, כשצפיתי באלון ראיתי את הכאב, הוא היה מאוד מחובר לאמא שלו. הציור עזר לו להתייחד איתה ולהחלים מהסתלקותה. הוא חותם על ציוריו בשם אלון ארלט אבוטבול, שזה שמה. הכישרון של הציור בא מאימו ארלט גורמזנו.
כשעזבנו את הארץ ארבע חודשים אחרי שהיא נפטרה הוא היה באמצע תהליך הריפוי וכאן באל איי זה המשיך. היה איזה דיבור על תערוכה, דחיפה קטנה  והוא עומד המון שעות בגארז’ ומצייר,שעות עלגבי שעות.
הוא גם צייר בארץ בסטודיו של ליאן אליאב, על בדים עצומים. הוא מתכסה במעיל וישן על מזרון על רצפת הסטודיו.השבוע הוא הציג שם תערוכה.הכל נחטף.
“גם פה יש לו גאראז’. זה החלום האמריקאי, לחיות ולעבוד מהגארז’. האומה הזאת ממציאה את עצמה כל יום מחדש בגאראז’יה. את כל המצאות המחשבים וההיי טק התחילו בגארז’. הבסיס להצלחה של אלון זוהי תשוקה, פוקוס והעיקביות . לי יש אותם פחות , אבל תשוקה מעוררת אותי לעשות עוד. אצלו זה טבעי , הוא לא צריך לתכנן את זה מראש.
מרוב תשוקה לצייר לקח את עפרונות האיפור של המאפרות על הסטים ,זה האטרף שלו. הצבע מגיע אליו . הוא עובד על סטים של סרטים ובכל רגע פנוי הוא מצייר שם. גם בסרט “באטמן” החדש היתה לו הזדמנות בין טייק לטייק להשאיל צבעים מהמאפרת שלו ואת הציור הזה אפשר יהיה לראות בתערוכה.כשהוא חזר הביתה מהצילומים והוא אמר לי ‘היתה אחלה חויה’.
שראינו את ההיקפים והרמה של הציורים של אלון אמרנו ‘ואללה,יש לנו פה פוטנציאל עיסקי’. והוא אמר ‘יאללה’ צריך שמישהו ינהל אותו. והחלטנו על שתי תערוכות, אחת בארץ ואחת כאן . ועוד לפני שהתארגנו באו הזמנות ואנשים קונים תמונות. אני מאוד בענין כבר והתיעצתי עם אלון שגב שהנחה אותנו כמו מנטור.הוא נתן לנו המון ידע,איך למכור ומחירים וגם מה לצייר ובמה להתמקד.
יש לנו משפט מפתח לגבי ניהול הענינים שלנו. “אתה קשרת את הגמל?”. אלון לא משאיר את הגמל לא קשור. הבדואי לא קושר וכל הזמן מחפש אותו. הלכנו לאוצרי אומנות, הלכנו לגלריות, פגשנו אנשים.
בארץ, אלון הוא מלך והשם שלו הולך לפניו, הוא מרגיש שאוהבים אותו. הגלריה מקבלת המון יחסי ציבור ופרסום, יש עיתונים וטלויזיה מפרגנת. כאן אנחנו זרים, לא מכירים אותו. לא סופרים אותו ממטר. אני מקווה שתהיה לנו רווחה כלכלית מהציורים, לא מיליונים אבל מספיק. רווחה כלכלית שיהיה קל יותר. חשוב להתפרנס. אבל אני מעדיפה את מה שאלון מעדיף. יותר מדי נוחות גם לא טוב כי הנוחות מנוונת וממיתה את הנפש”.

 


אלון השחקן                                                                                 

 


שיר:” הקלישאה הנפוצה, מדוע אדם קם בבוקר ומחליט להיות שחקן? מה הסיפור הגדול? אלון קם בבוקר והולך לעבודה,הוא מביא פרנסה.הוא נכנס לדמות בבוקר ויוצא ממנה בערב.יותר קשה לעבוד על דחפור שתים עשרה שעות ביום. זה מקצוע של חיזוקים, גיבויים ותגמולים, אהבת הקהל וכל זה.. אלון חוזר מהעבודה , מוריד את הבגדים והנה אלון בעלי והאבא של הילדים. התמיכה,החברות והחלטות היא הדדית, כי אנחנו שותפים במסע. לכל אחד מאיתנו,ישנם דברים שאין צורך וענין לחדור לתוכם, כי זה רק יקלקל ויהרוס. אבל אלון סומך עלי בכל דבר והחלטה. אני הבסיס והיציבה שלו, והמשפחה היא כל עולמו. הוא הסבבה ואני המסובבת, ביחד אנחנו מסיבבה. הוא הפרונט ואני מאחורי המצלמות, גם בחיים המקצועיים כבמאית. לכל אחד יש תפקיד ויגיע היום שאני ממש אביים את בן זוגי על הבמה או מאחורי המצלמה. זה ברור לי שזה אוטוטו מגיע. תמיד סמכתי עליו, יש כאלה שנדלקת המצלמה הם יודעים מה לעשות, גם יעל אבקסיס כזאת, איך שהמצלמה נדלקת היא זורמת, המצלמה אוהבת אותה. היא כובשת. גם אלון כזה.
כשהגענו הנה הייתי בטוחה שיחטפו אותו מיד, אבל זה לקח קצת זמן. לא היתה לאלון שום הבטחה לעבודה. הגענו הנה כי רצינו לחיות כמה שנים מחוץ לעולם שלנו ,כדי לראות את העולם שלנו. אולי זה קשור למשבר שנות הארבעים.
יש פה קהילה מאוד תומכת ונטמענו בה.ישנם חברים שמושכים אותך למעלה אם אנחנו זמינים לעצמינו זה קורה.
כשאלון יחזור מישראל השבוע,ולאחר התערוכה והצילומים לסדרה חדשה בארץ, הוא הבטיח לי להמשיך ולכתוב את הסרט, שאני, אישתו הבמאית, אביים בכיכובו המוכשר”.

 


האתר של אלון                                                                             


באתר של אלון אבוטבול אני קורא על השחקן שהמציא את הצייר. הרי מה הסידור הזה של שחקן? זה אדם, ברוך כשרונות ורב זכויות, שיש לו רשימת מכולת של דמויות. מנסיונו האישי ומהתבוננות ולימוד של שנים , הוא משליך על עצמו גלימה ועובר מטמורפוזה פילאית לחוות את הדמות של הרופא או האופה , של הרוצח או המנצח.יש כאלה שחיים את הדמות המגולמת במשך כל תקופת ההצגה או הסרט ויש כאלו ושמגיעים הביתה ונכנסים למקלחת ושוטפים את הדמות מעליהם בזרם הקולח.
אלון היה מנהל מפעל, לוחם, מחבל ערבי ולאחרונה גם נהנה לשחק את תפקיד המדען דר’. ג’ונתן קריין בסרט “האביר האפל חוזר”, הסרט החדש בסדרת “באטמן”.

והנה נולד לו צייר שקיבל את חייו מהשחקן. להלן התרגום מאתרו של אבוטבול:

“אלון אבוטבול הוא שחקן ישראלי עטור שבחים . הוא פגש את “הצייר” בשנת 2009, בלוס אנג’לס, זמן קצר לאחר שאמו ארלט נפטרה . הצייר הוא כל מה שהשחקן הוא לא. הוא נלחם בכמה מלחמות, שבו הוא ראה כמה מחבריו הטובים נהרגים. הוא זכה בעיטור  האומץ לאחר הצלת חייל  פצוע מאחורי קווי האויב, ובנסיבות המסוכנות ביותר.
  לאחר שירותו הצבאי הוא הצטרף ל”המוסד”, סוכנות המודיעין הישראלית.
אין לו משפחה והוא בתנועה מתמדת. הצייר הוא אנונימי.
הוא תמיד מצייר ומצייר תוך כדי מעקב.  בבתי קפה, באוטובוסים, ברכבות ומטוסים,הציור הוא התחפושת המושלמת שלו.
    רבים חושבים שהצייר אינו קיים וכי הוא ה’אלטר אגו’ של השחקן הישראלי אלון אבוטבול. אחרים מאמינים שהוא דמות שנוצרה על ידי השחקן. בניגוד לשחקן מעשיו אינם דורשים קהל .-  הצייר חיי  ועובד בחושך, בגפו.

ציטוטים מאת הצייר:
“ציור קורה כאשר שום דבר אחר לא קורה.”
“זה לא אני , זו היד שלי”
“אין שום דבר, רק צבע”
“אמנות היא  מדע חקר החיים”
“בעבודה שלי שחור ולבן הם במלחמת קבע”
“חוסר השלמות היא השלמות”
במהלך המלחמה ראיתי את פרוטרטים הפיגורטיביים ההרסנים ביותר של הטבע האנושי. זו היא החוויה שאני מנסה לבטא בעבודתי.
“חלקים ממני” היא תשובה לצורך שלי לבוא אל האור “

לפרטים נוספים נא להקליק כאן בכדי לאתר האינטרנט של אלון

Tracker Pixel for Entry

COMMENTS

We welcome your feedback.

Privacy Policy

Your information will not be shared or sold without your consent. Get all the details.

Terms of Service

JewishJournal.com has rules for its commenting community.Get all the details.

Publication

JewishJournal.com reserves the right to use your comment in our weekly print publication.

ADVERTISEMENT
PUT YOUR AD HERE

ABOUT THE AUTHOR

{blog_image:alt}

Israeli Army Military Reporter at Bamachane. UCLA B.A. Economics, marketing programming M Graduate School Technion (Israel institute of technology)
Marketing & Management.  Fox...

Read more