Quantcast

Jewish Journal

זמר שכזה” השירים היפים של נורית הירש”

by Micha Keynan

April 27, 2011 | 11:02 pm

ראיין וכתב:מיכה קינן


נורית הירש נחשבת למלחינה הדגולה ביותר בישראל,  היא משלבת ידע ,מקצועיות, רגש ותבונה מוסיקאלית עמוקה. לחניה הם כדבש בעורקי המדינה.  לפתע זכינו אנו, תושבי אל איי, לביקור שלה לפני שבועיים. היא פתחה את ביקורה במופע מחמם הלב והריאות במילים: “זכות גדולה היא לי להיות ביניכם” ואנו חשנו כי המילים יצאו מהלב.  ראיון בלעדי עם נורית הירש- ישראלית יפה, שתוכה כברה ולחניה עטרה לימים ללא חזרה.
ביום שנודע לי כי נורית הירש מגיעה לביקור פרטי ותתגורר אצל כרמלה,אחזתני העליצות ואושר עצום הציפני.ימים שלמים
התהלכתי שנהרה שפוכה על פני ,ידעתי כי זו הזדמנות חיי, לפגוש  את האישה היפה והמלחינה האדירה שגירתה את מיצי
לבבי שהשיקה מאות אלפי מילות ומנגינה, שפרצו ממליוני גרונות והעניקו חדווה עילאית לישראלים כה רבים. לא אגזים אם אומר כי  רבים חבים לה את שמחת חייהם ואהבתם את אדמת הארץ. לחניה זומרו בכל פה ונוגנו במשך חמשת הדורות האחרונים מעל  כל גלי האתר,האקרנים,הבמות ובשנים האחרונות בכל ערוצי המרשתת,האינטרנט בלעז.
למחרת הופעתה המתוקשרת ,התיצבתי בפתח ביתה של כרמלה פרדו,מתגבר על זרזיף סתוי, ועננות קלה. פלשתי אל ביתה הנאה והמרווח לבין האורות והצללים שריצדו על קירות הטרקלין האכסדרה.בתחילה פגשתי את מושיק בעלה ומנהלה העסקי של הירש,ותוך שביב שניה,כמו כל שני ישראלים נדושים ולמודי קרבות, חשפנו שורשים משותפים בנח”ל, באונברסיטת קליפורניה ובארגון הסטודנטים.  לו רגע נוסף היה לנו, היינו מגלים איזו סבתא משותפת באוסטריה,אבל אז ממרומי הדיוטה העליונה ירדה לה מעדנות כלת השמחה, נורית הירש, בכבודה ובעצמה לבושה שמלת משכית מעוטרת שנצי כסף וזהב.
התמקמנו למרגלות פסנתר יפיפה, מדי פעם פרטה נורית הירש, וצלילים מוכרים וענוגים הבליחו והתמזגו בשטף מילותיה.
“רצינו לשמוע את הסיפור של הפסנתר”,הפתיעתני נורית הירש, ופנתה לכרמלה בדרישה, “תספרי בבקשה למיכה את סיפורו של  הפסנתר הנדיר והנהדר שלך” היא מקשה ב’ריש’ מתגלגת וטעימה. בעברית צחה ומודגשת,כל מילה בסלע,כמו תבשיל גורמה פריך לאניני השפה העברית,היא לא משחיתה אות אחת מיותרת. היא קפדנית ופדנטית , הברותיה גרוניות ומוטעמות, אבל היא חיננית ,בעלת חוש הומור יחודי ,עדינה, בעלת אצבעות מלאכיות ורדרדות, עיניים
סגולות והבעתן שובבה אך פסקנית ובסביבתה, על פיה ישק דב

” למדתי אז בניו יורק” ,מתרצה כרמלה פרדו ומעלה באוב ,” ובזמנו אמרו לי כבר, ‘אל תקנו ריהוט’ בניו יורק אפשר למצוא חינם ברחובות של העשירים כל יום שני בבוקר. הם מוציאים בלילה את כל הרהיטים משנה שעברה לעשות מקום לריהוט אופנתי חדש, בחינת , ‘ישן מפני חדש תוציאון’. משאיות העיריה מגיעות בשמונה בבוקר לקחת אותם.
“לילה אחד עשינו לשם טיול, ומצאנו פסנתר. הצלילים נשמעו כלכך נפלאים שתפסנו מהר משאית ולקחנו אותו הביתה. בבית התחלנו לכוון את הפסנתר ושהמכוון פתח את הארגז גילה שיש הקדשה ל’הנס פון בולו’  מסתבר שזה המלחין הגרמני האנס גואידו פון-בולו נחשב למנצח המקצועי הראשון בתבל. פון-בולו היה מוסיקאי מחונן (היה תלמידו של המלחין האנטישמי הנודע לשמצה, ריכארד וואגנר),אשתו עזבה אותו עבור אהבהביה עם ווגנר, אך פון בולו התפרסם גם בגלל אופיו הסוער שהוביל אותו לא אחת לעמותים קשים עם נגנים שעבדו תחתיו. ההסטוריה מספרת שלאחר עמות סוער שפרץ בינו לבין זמר טנור שאמור היה לשיר באחד ממופעיו הכריז פון-בולו כי ‘’טנור אינו שם של אדם, אלא שם של מחלה’‘. הפסנתר נבנה עלפי הזמנה מיוחדת עלידי לותר של שהיה בונה פסנתרים איכותיים נודע בגרמניה באותה תקופה”.

“מי זה שזרק אותו לרחוב?” פורצת הירש ומוסיפה בשתיאה ,”איזה מן בן אדם זורק פסנתר של הנס בולו לרחוב?”.
“כנראה משהו הביא אותו מאירופה” עונה כרמלה, “זה פסנתר מאוד כבד, היינו צריכים מנוף להרים אותו, בודאי קנו איזה ‘ימהה’ מודרני.”
“איך שניגשתי אליו התחלתי להתרגש”, זורחת הירש, ” זה הזכיר לי את הצליל של ה’איבך’ הראשון שלי, שהוא גם גרמני. צליל של פעם, של קלידים משנהב ולא מפלסטיק של היום , מזכיר לי את התרבות והימים של פעם, צליל כזה אין היום, הכל בנוי ביד”.
“אולי כבר ניגש לראיון,ראית את תוכנית הטלויזיה עם יגאל רביד?” דוחפת לי הירש  את האינטרויו ביד רמה, היא מביטה בשעון הקיר ושעון היד הקטן והזהוב שעל פרק ידה העדין לסירוגין, אני שוקל להשאיר את הטייפ על השולחן ולהמלט בעור שיני,” ראית את הדף שלי בפייסבוק?”,היא משוויצה בצניעות,  “אני מתכתבת עם כל מעריצי(יש לה אלפים רבים..בדקתי,ולאחרונה הגיעה למכסה האפשרית ונאלצה לפתוח חשבון חדש) והודעתי לכולם שאני מגיעה לביקור בלוס אנג’לס. אני אוהבת את הקשר עם אנשים, אני די מכורה לאינטרנט, אני מקבלת אספקת תקשורת יומית,אמנם על חשבון דברים אחרים, פחות ספרים ופחות פסנתר,אבל יש לי סדר עדיפויות וזה בסדר. איך הכרתי את שרון פרבר שלכם?-מהפייסבוק, היא כתבה לי ורציתי לפגוש אותה”.
“האם את מוכרת בקרב הנוער של ימינו בישראל?,” אני עוזר אומץ ולוקח את המושכות.
“בודאי,בודאי,אולי לא מכירים את השם שלי, אבל את המוזיקה, אין נער או נערה שלא מכיר את  השירים שלי. אולי לא יודעים שהם שלי, אבל אין ילד שלא מכיר את “בראבא”. הם רק לא יודעים שזה שלי, אז מה אכפת לי, זה לא אכפת לי ( היא מדגישה שזה לא מעליב אותה...) , חשוב לי שיכירו את השירים, מה, ‘אך יא רב יא רב’ לא מכירים? זה לא תלוי כבר בי, אם זה בית שההורים מתענינים בזמר עברי, אז כן מכירים אותי, ואם לא אז (קצת מרגיעה את האכזבה...) הם מכירים את השירים. יש לי שירים עם בועז שרעבי, ‘תני לי יד’..(מתחילה לשיר לי.

.) אתה מכיר? אין אחד שלא מכיר את ‘תני לי יד’, ‘באלאדה לשוטר אזולאי’

,’בר בא אבא’, ואת השירים שלי לומדים בבתי ספר. ‘פרפר נחמד’, ‘פיסטוק’ הם מכירים את השירים, רק לא אותי. אז מה איכפת לי שלא מכירים אותי (העסק מתחיל להתחמם...), אני אלך והשירים ישארו אחרי. ההרגשה שלי טובה עם זה.אומרים, אה, זה שיר של אילנית, זה שיר של יהורם גאון, או ירדנה ארזי , לא אכפת לי ואף פעם לא יהיה אכפת לי (נועלת את הדיון באנחת קבלת הדין).
“אז ממה את מקבלת סיפוק?” אני זוחל קדימה לאט לאט. “הסיפוק שלי זה לכתוב,כלומר יש הרבה שלבים, שמשמיעים ברדיו, שזה מתפרסם, שהזמר מופיע איתו.  אצלי,שיש לי השראה ואני כותבת שיר ואני מרוצה מהתוצאה,זה הסיפוק הגדול. אחרכך הם לוקחים אותו  או לא לוקחים אותו, כן מקליטים או לא, זה כבר לא משנה. לשבת לכתוב שיר חדש, יש מאין, זה הדבר הגדול שלי ,הכתיבה, בלי חשבון אם יקליטו , אם יצא מזה משהו.
“מה מניע אותך לכתוב?” אני מנסה לרדת לשורש הנפשי שלה.”אצלי ,זה צורך קיומי” אומרת הירש ,”אין, אני לא יכולה, מגיל שבע ,פסנתר, מוזיקה, זה המים לנפש שלי. הדחף הוא משל עצמי ולא מאמא שלי, אני מכירה הורים שממש הכריחו, יש איזה גאון שאפילו הכו אותו בבית. אני לא מכירה ילד אחד שדחף את הוריו שהוא רוצה לנגן. אמא שלי רצתה שאטייל באויר הצח.
“מה גרם לך לכתוב את השיר הראשון שלך?” תהיתי.”האם זו היתה האוירה בתל אביב או בארץ? שהלחנת את ‘פרח הלילך’?”

.-”אני לא יודעת  על שום אוירה, לדחף שלי אין כל הסבר, זה פרץ פתאום, נלחץ וכותבים מנגינה, אין לי שום סבר מה היה בארץ ומה לא היה, הכל בא מבפנים אצלי, לא מה שהיה בארץ. השאלה צריכה להיות מופנית לכותבי המילים, ההלחנה שלי היתה יותר אבסטרקטית. אם אתה רוצה לדעת מה קרה בארץ, אתה מסתכל על המילים של חיים חפר, נתן אלתרמן ויורם טהרלב ואתה רואה את ההיסטוריה”.
“מה הזכרון הראשון שלך?
-”אני לא זוכרת, בעצם אתה יודע, עכשיו זה עולה לי, שאבא שלי לקח אותי לאופרה , הייתי ילדה קטנטנה, בת שלוש, והיה שר לי אופרות , הוא היה זמר אופרה בוינה.אמא היתה אישה שאפתנית וחרוצה,אבא שלה שילם הון תועפות על ה’סרטיפיקטים’,היא עלתה בגיל שש עשרה והיתה עובדת אדמה ב’כפר יהושוע’,בבית ציוני,אחרכך למדה באוניברסיטה בהר הצופים. האופרות הן בדם שלי מגיל אפס. השפה הגרמנית למעשה היא שפת בית שלי כי אבי חי בוינה. מצד שני כל הענין של השואה, שאני בוינה או בגרמניה , זה לא עוזב אותי אף לרגע.  יש משהו מענין במשפחה, בכל זאת,  כמו חוט  שני. מאז שאבא שר לי אופרטות , הנכדה שלי הולכת לקונצרטים מגיל שנתיים , ואילו אמא שלה, ביתי, היא זמרת אופרה. (רות רוזנפלד,מופיעה בכל רחבי אירופה מ.ק.) בעלה הוא איש צעיר ,נשמה רגישה, סקוטי ושמו דאגלאס גורדון, אדם אמיד, אספן גדול, ותומך באומנים ובאמנות פלסטית. הגלריה שמייצגת אותו היא ‘גאגוזין’ הגלריה הגדולה ביותר בניו יורק,משהו ענק.הוא עושה כרגע סרט על השואה, אפילו שאינו יהודי. אני לא יודעת למה אני מספרת עליו, התפזרתי, לא ידעתי שביתי, כמו אבא שלי, תשלים מעגל ותהיה זמרת אופרה? אני לא יודעת אם זה גנים או סביבה. ביתי הצטרפה למקהלת מורן בצעירותה ואמרה לי, ‘זהו אני שרה במקהלה’.  בגיל שלוש עשרה היתה עצמאית, היתה נוסעת בשלושה אוטובוסים לחזרות. בגיל שמונה עשרה, ליוויתי אותה בפסנתר עם אותם האריות שאבא שלי היה שר לנו בבית.הבן שלי בגיל חמש ניגן בשבעה כלים, ולא הייתי צריכה לעודד אותו ולא שמעו אצלי כל היום מוזיקה בבית. סבא שלי היה עורך עיתון ‘מעריב’ ( שלום רוזנפלד-מ.ק.) ללא קשר עם מוזיקה וגם אני לא דחפתי אף אחד מילדי ללמוד מוזיקה.”
“האם מותר להניח שרוב השירים שלך מופנים לקהל מסוים,יש לך שירים של ערסים??”
“מה פתאום, השירים שלי מתאימים לכל בית ישראל באשר הוא שם,  מקטן ועד גדול משחור ועד לבן, אין כזה דבר ‘ערסים’, אולי היו פעם.  כולם מכירים את ‘עושה שלום במרומיו’, ואת ‘תני לי יד’ שבועז שרעבי שר, הרבה חושבים שהוא הלחין את זה. ה’באלאדה לשוטר אזולאי’ ושיר הדגל שכולם מכירים שזה ‘ברבא אבא, ברבא אבא, אין כמוך בעולם’ , ו’בוא אלי פרפר נחמד’ ,

‘הבית של פיסטוק’, ‘בפרדס ליד השוקת’, והמון שירים שהלחנתי  ליורם גאון וחושבים שהם ‘שלו’. לירדנה ארזי כתבתי, ‘תן לי זמן הושט לי יד’, ירדנה גם כן זמרת נערצת “.
“מדוע מלחינים מעדיפים משוררים מסוימים? האם את מלחינה או פיזמונאית?”
  “תמיד אהבתי פיזמונים ושירים, נולדתי עם זה, אני מוזיקאית, אני גם למדתי ניצוח, אצל לאסלו רוט. למדתי תזמור אצל נועם שריף, ואני מתזמרת בהרכב קטן או הרכב גדול.
“מדוע הלכת ללמוד תזמור,האם תזמרת את כל הלחנים שלך? “
-”תזמור זה הדבר הכי מענין בעיני, כל שיר אני שומעת יחד עם התיזמור שלו. אני לא שומעת סתם מנגינה, יש כאלו שלוקחים מנגינה נותנים אותה למתזמר,ושלום. אני מתזמרת את רוב הלחנים שלי. למדתי את המקצוע ויש לי דמיון, אני יודעת איפה יהיה החליל ואיפה הצ’לו. בזמן האחרון אני מתרכזת בדברים נוספים והתזמור לוקח לי יותר מידי זמן.
“שמעתי שאומרים שיש לך רקע דתי או לפחות מסורתי?”
-”כתבתי לפני שבועיים שני שירים,אחד לאילנית, אתה שמעת עליה? ושיר שני עבור החזן, ישראל רנד. יש לי הרבה שירים חזניים, אני מאוד קשורה למסורת. לא דתיה אבל קשורה למסורת היהודית. יש לי מופע שרץ עם החזן ישראל רנד שידוע מאוד בישראל ואירופה. יש לי מופע חזנות  ,יש לי שירים חזניים, אני מאוד קשורה למסורת .הוספנו לשירים החזניים עיבודים אווליים כאלה. זה משהו קרוב לליבי, רוב ההופעות שלי היום הם בבתי ספר, יצרתי תוכנית עם משרד החינוך, תוכנית לימודים שלומדים את החומר עלפי זמר עברי. מתחיל בשירים שלי יחד עם מלחינים אחרים בכדי לשמר את הזמר העברי. יוצאת תוכנית משולבת של ספרות, תנ”ך, מוזיקה ועברית במשולב עם טקסטים ברמה, ושירים של לאה גולדברג, חיים נחמן ביאליק, יורם טהרלב, אהוד מנור ודודו ברק שהוא משורר נפלא. אין לי בתכנית, מילים סתם, הם לומדים את החומר ועושים תערוכות מהתוכן של השירים. כל קונצרט שלי זה אירוע חד שנתי , שבאים בין חמש מאות לאלף תלמידים והורים ומתכוננים כמה חודשים מראש לאירוע. כל זה, יחד עם התערוכות וכל מיני עבודות כתובות או ריקודי ג’ז ,כל בית ספר,  עלפי היצירתיות של המורים. מה שהרשים אותי ביותר, זה אחד מבתי הספר שלקחו את המילים של ‘אך יא רב יא רב’ והילדים בכיתה גימל התבקשו לספר על המשפחה שלהם, איך הם הגיעו ארצה. משהו פנטסטי, זה מרכז הפעילות שלי,  יחד עם הופעות  במועדוני זמר וקונצרטים עם החזן

.
“אילו פעילויות נוספות את יוזמת או מקדמת?”
“יש מקום שהוא מרכזי, כמו צוותא ישראל, ושמו ‘בית אביחי’,משהו מדהים בירושלים,מוסד ללא מטרות רווח, זה קישור בין כל העדות וכל הזרמים, יש להם תוכניות מדהימות תרבותיות יום יום. אני פתחתי את המקום בהופעה בערב הפתיחה. המקום נתרם עלידי יהודי מאוד מאוד עשיר, באים מסורתיים, באים דתיים וחילוניים. התחלתי לארח אומנים, באופן אינטימי וכל הופעה היא חד פעמית, אני עובדת עליה שלושה חודשים. פעם אחת , באחת ההופעות שלי בא אדם מטורינו, זה היה לפני שלוש שנים. הוא לא יהודי אבל אוהב ישראל ,ישנם קהילות נוצריות בעולם כמו ה’מקויה’ ביפן, שמשום מה אוהבים אותנו. הוא הזמין אותי לתערוכת הספרים הבינלאומית בטורינו. נתתי שם תוכנית עם דברי קישור והוא תרגם לאיטלקית. גם הבת שלי ,זמרת האופרה הוזמנה להופיע, היו שם אנשים מכל העולם. היו שלושה יהודים וערבי מכפר גלילי שהכיר את השירים שלי,  התרגש והודה לי מאוד. היתה זאת חויה בלתי רגילה, סיפרתי על ישראל ושרתי את שירי הידועים. אנשים לא יודעים על ישראל, כי ההסברה שלנו לא טובה ואני עם עשרת אצבעותי על פסנתר איטלקי, מספרת כמה יפה היא ארצינו, ועל חיים נחמן ביאליק והעולים החדשים במעברות של אפרים קישון הנה יש לי יעוד נוסף עכשיו בהסברה.
מי מחליט לגבי ביצוע השירים,איך זה עובד בכלל?”
“אני עשיתי את המוזיקה למחזמר “סאלח שבתי”, השירים הוזמנו עלידי המפיקים שהיה הצלחה כבירה בכל קנה מידה עולמי, בשנת 1988, היו לי שישה עשר שירים בסרט, עם ריקודים ושירה,מאוד מלהיב. המחזמר רץ חמש שנים ,אני ניצחתי על התזמורת ערב ערב עד שכבר לא יכולתי בכל הארץ. אז ביקשתי ממשה זורמן בעלה של אסתרית בלסן, הוא מוזיקאי בחסד,  יום כן יום לא,יום אני יום הוא.אני יודעת שהיא היתה פה ונתנה הרצאה יפיפיה בליווי פסנתר יש לה קהל נפלא בארץ מ ה ש הו. היא מפעל היא תעשיה היא מקצוענית הייתי אצלם בבית שניהם יושבים בחדרים נפרדים הוא דופק בפסנתר כנף בחדר אחד והיא דופקת בחדר השני והילד כנר .ירדנה ארזי הזמינה שיר ‘היתה לי ארץ’,אז קודם  הלחנתי את המנגינה ואחרכך הלכתי ליורם טהרלב שיכתוב מילים ,אחרכך יהורם גאון ביקש מנגינה להרבה שירים כגון ‘בפרדס ליד השוקת’ ,

המון, המון, המון שירים. כל אחד עובד אחרת,לי זה לא משנה מה בא קודם, המנגינה או המילים. היו שנים שהיתה לי השראה מאוד גדולה, הייתי קמה בבוקר ומתחילה לכתוב מנגינות, ופונה לאנשים,לאהוד מנור, שיכתוב מילים.לפעמים נותנים לי מילים ואני אוהבת אותם ואני מלחינה להם מוזיקה. ישנה כתיבה אחת לשירה וכתיבה אחרת לפיזמונאות. אני יכולה להלחין את ספר הטלפונים,אבל אני מעדיפה שכותב פזמונים מקצועי יכתוב לי מילים,צריך מבנה מסויים,כמו שימרית אור או חיים חפר, הם יודעים איך לכתוב לקראת הלחנה לפזמון. אני יכולה להלחין שירי משוררים אבל זה אילוץ,זה נורא קשה לי.

איך מתפרנסת יוצרת כמוך במשך ארבעים שנות יצירה?”
“החלטתי ללכת לכיוון הזה כי זה אשר רציתי לעשות בחיים, והפרנסה באה כי אני חרוצה,היה ביקוש תמיד ובאו אלי כל הזמן שאלחין, אני אחת מהמוזיקאים היחידים שרק יוצרים ומעט לא מופיעים.הופעות זה הרבה כסף,אני לא לוקחת כסף על הלחנה, אני נותנת לזמרים את השירים במתנה.כשעשיתי תזמורים והופעות, עלכך קיבלתי תמורה הפקות גדולות עם אמנים אחרים כמו ‘צעירי הבימה’,גם קלטות ילדים,מוזיקה לתיאטרון,או הלחנה עבור הופעות מיוחדות כגון ערב זכרון לנעמי שמר.רוב היוצרים לא אוהבים לעשות מוזיקה עבור אומנים אחרים,כי הם שקועים בעצמם, זה נפש האומן בילט אין.את נעמי שמר כלכך אהבתי ולקראת אותו ערב עשיתי מחקר ארבע חודשים ראיינתי את המשפחה וקרוביה,עם הילדים וחבריהקיבוץ שלה .מאז כל שנה מזמינים אותי לערב מחווה לנעמי שמר ובאמת הקדשתי הרבה לזה ובזמן האחרון הצעתי ל’בית אביחי’ לערוך ערבי מחווה לאומנים שפסו מהעולם וחשוב לזכור אותם,מחווה למלחנים גדולים ,מעין סדרה,עשיתי כבר ליאיר רוזנבלום , למשה וילנסקי לנעמי שמר לאהוד מנור.אלו מלחינים שאני מחזיקה מהם ורוצה להנציח אותם שלא ישכחו,הם גאונים,יותר גאונים ממני. הופעתי עם צמד רעים בשירי מסורת אבל האתגר היום הוא יותר ויותר לא להשתעמם, להנות ולפרגן ליוצרים הגדולים,לשמר את התרבות והשירים הישראלים.כמה אני יכולה לשיר את השירים שלי,די אפשר להשתגע.אני צריכה לשמור את התנופה , על הענין וגם לשמור על נפש רעננה וצעירה.

לפרטים ולקבלת כתבות קודמות  אפשר לכתוב ל-
.(JavaScript must be enabled to view this email address)

{--Tracker Pixel for Entry--}

COMMENTS

We welcome your feedback.

Privacy Policy
Your information will not be shared or sold without your consent. Get all the details.

Terms of Service
JewishJournal.com has rules for its commenting community.Get all the details.

Publication
JewishJournal.com reserves the right to use your comment in our weekly print publication.

ADVERTISEMENT
PUT YOUR AD HERE