Quantcast

Jewish Journal

Sing a song for peace - שירו שיר לשלום

(by Micha Keynan) כתב :מיכה קינן

November 9, 2010 | 12:35 pm

אנסמבל יובל רון ההרכב  המוסיקלי המיסטי, המוקדש  לטיפוח ההבנה בין העמים,התרבויות והדתות של המזרח התיכון

רבים מחפשים משמעות ותכלית לחיים. עבור יובל רון, התשובה היא שלום. שלום בפוליטיקה,שלום לעמים ,שלום בתוך החברה, שלום דרך המוסיקה. הפצת שלווה והרמוניה היא השורש של כמעט כל פיסת מוסיקה שהאנסמבל “יובל רון” מבצע. 

הביצועים המוסיקליים המגוונים , הם בהשראת  יובל רון , שבנה תוכנית, שהיא שיתוף פעולה המציין את המסורת המוסיקלית של הדת היהודית ,הסופיות (המסורת האסלאמית המיסטית)  והכנסייה הנוצרית הארמנית.  רון הוא המלחין, והמפיק של תקליטים הרבים  במוסיקת “העולם”, רון  חוקר ומוציא לאור את הקשר התרבותי העמוק בין שלוש המסורות ועל השפעות מוזיקלית שהם חולקים.

אנחנו נפגשים בסטודיו הצמוד לביתו בשיפולי הקניון של
לורל בואכה סטודיו סיטי.הבית טבול בתוך יער ירוק וסבוך
הגינה משולבת ביער הסמיך ומשתפל לתוך הואדי מעל שדרות וונטורה.אטמוספירה כייפית ליצירה,ובמיוחד שאפשר לקטוף פטל מהיער בזמן שהגיטרה הערבית מסלסלת והקפה השחור עם הל
מפזר ניחוחות מוכרים של כפרים גליליים ושבילי עזים המתפתלים בינותם.
“אני רוצה לספר לך סיפור”, פותח יובל רון את הראיון ,”כשהייתי צעיר,
הייתי מהלך יום אחד דרך העיר העתיקה בירושלים.המקום השרה עלי קסם מיוחד. היתה שעת ביו הערביים תשעה של תפילת ערבית.עברתי ליד בית כנסת יהודי עתיק ושמעתי קול תפילה ישנה שהיה מוכר לי מילדותי בתל אביב.
השתהיתי ליד חלון בית הכנסת לכמה דקות והנה שמעתי קולות וצלילים שיצאו מהמסגד הסמוך לו  והשתלבו עם תפילת הערבית.
קולות וזמירות נוספים עלו ובאו מהמסגד והצטרפו לקולות שיצאו מבית הכנסת.וכך עמדתי נדהם לשילוב המיקרי והמקורי
שהסתלסל באויר.
זה היה כלכך מדהים לשמוע את המזמורים האלה באוירה הקדושה של ירושלים העתיקה,שמלאו את האויר בצלילים משולבים בעת ועונה אחת.ופתאום התחילו לחצות את האויר קולות הפעמון של הכנסיה הארמנית,שנתנו קצב אחיד לכל היצירה האפית הקדושה.
למרות הקירות שהפרידו בין המסגד לבית הכנסת לכנסיה  התמזגו התפילות יחד יותר ויותר עד שנדמה לי כי הקירות בינהם נעלמו.
למרות  ששלושתי הדתות  היו מאמינות כי נפל בחלקן להיות מסוכסכות לנצח,באותו רגע הן היו קשורות ביחד עלידי תפילה,שיר פשוט , צלילי פעמונים מדנדנים,ביטויים אומנותיים שחיברו את הדתות העתיקות והקדושות לקדושה אחת”, וזה היה הרגע המכונן ששינה את חיי לנצח!’


כל הלילה נגנו ושרנו
.

יובל רון הגיע לארה”ב ,כמו מוזיקאים ירוקים מתחילים רבים, ב 1985 ללמוד מוזיקה בב’יס הנודע “ברקלי” בבוסטון.
את הקרירה המוסיקלית שלו  עוד החל כגיטריסט בלהקה צבאית שהופיעה בפני יחידות צה”ל ברחבי האי-שמים בישראל.בעקבות ההצלחה בהופעות פנו אליו ממחלקת הווי ובידור להפיק תוכניות ללהקות צבאיות.” זה היה  שרות בלתי רגיל”, מספר יובל, “הייתי מופיע ומדריך פעמיים ביום ונאלצתי לקחת טרמפים ממקום למקום והנסיעה ארכה יום שלם”
“יום אחד נתקעתי בלילה במדבר סיני בין הטרמפים והגעתי למאהל בדואי .המארחים היו בדואים משבט שהיה ידוע כשבט נועז” , נזכר יובל במבט מצועף של נוסטלגיה ” אבל  בו ברגע שהזמינו אותי לקפה ,הוצאתי את הגיטרה והתחלתי לנגן משהו כדי שלא יראו שהידיים  שלי רועדות “.
בתוך זמן קצר צצו מתוך המדבר, איזה חמישה ,שישה גברים ,מכוסים בכפיה ומצוידים בשפמים  וכלי נגינה מדבריים שלא הכרתי לפני זה. זה היה ה”עוד” לסוגיו, שלימים הפך לכלי  הבלעדי הראשי שאיתו אני מופיע.
בנוסף היו שם כל מיני תופים וכלי הקשה והעסק הפך לפסטיבל ענק
כל הלילה נגנו ושרנו ,לא ישנתי דקה, ולמחרת בבוקר עזבתי את המאהל עם “עוד” יפיפה שמשמש אותי עד היום בכל ההופעות.

לאחר גמר הלימודים מצא את עצמו על מטוס בכיוון לוס אנגלס עיר החלומות והסרטים.

“יובל רון הגיע אלינו ל”סבן” כמוזיקאי ירוק אבל נוטף כישרון גלום והפך ברבות הימים פרח מוזיקלי מלבלב ,” אומר רון קינן שטיפח וגידל את יובל רון עוד בהיותו מוזיקאי צעיר  ונחמד בחברת “סבן אינטרטינמנט” ועבד על מוסיקה לסדרות טלויזיה לילדים.

במשך מספר שנים היה כותב תוכניות טלויזיה וסרטים שעבורו זה נחשב כמאחורי הקלעים.

” עד שיום אחד .” הוא מספר ” הציעו לי להופיע על הבמה בהרכב מזרח תיכוני שכלל מוזיקאי טורקי בשם עומר פארוק טקבילק”.
יובל התרשם מהאמן שידע לנגן בכלים שונים והציע לו לשתף פעולה בהקלטות מוזיקה לסרט אהבה ישראלי.
ולחילופין טקבילק הכיר ליובל במאי מצרי ששכר את שרותיו להלחין מוזיקה לסרט מצרי.
” עד היום אני חושב שהייתי הישראלי הראשון שכתב מוזיקה לסרט ערבי”
וכך החל הרומן שלו עם טקבילק שהפך עם הזמן לאנסבל שלם שכלל

מוזיקאים מישראל, לבנון, ארמניה, צרפת וארצות הברית

יובל הוא המנהל המוסיקלי של ההרכב ועובד על שפע של פרויקטים.
יש לנו יותר קשר משותף מאשר הבדלים
“הרבה אונברסיטאות מזמינות אותנו  להופיע ולהרצות,
אוניברסיטת פיטצבורג למשל הזמינה נשים מוסלמיות רעולות פנים לשמוע את המוזיקה שלנו, זה היה מפגש מדהים”, מספר יובל,” כשחזרתי לחדר ההלבשה בזמן ההפסקה לנוח שמעתי פתאום דפיקה חלושה על הדלת. בפתח עמדה אחת מאותן רעולות פנים ושאלה בשפל קול אם היא יכולה להכנס לרגע ,כמובן שפתחתי בפניה את הדלת לרווחה והזמנתי אותה להכנס ולשבת, היא התנצלה בנימוס על שהיא מטרידה את המנוחה שלי וסיפרה שהיא ערביה סורית שעברה לחיות בפיטצבורג עם בעלה האמריקאי ,בנעוריה היא  עבדה בגדה המערבית והיתה פעילה פוליטית.כל חייה היא שנאה את ישראל ובמיוחד לאור נסיונה הקשה תחת הכיבוש הישראלי. אולם בשעה האחרונה כאשר ישבה באולם וחזתה בהופעה,יש לה תחושה של התרוממות נפש ואפילו הרגשה שהפצע הפנימי מתחיל להגליד. המפגש הזה נתן לי תקווה שאפשר לקרב אלינו אדם אחד כל פעם,מתחילים מלמטה,אבל כל מי ששומע את המוסיקה והמסר מגיע למסקנה שיש לנו יותר קשר משותף מאשר הבדלים,באופן היסטורי היתה השפעה גדולה בין היהודים והמוסלמים ואי אפשר להתעלם ולהעמיד פנים ולהיות זרים או אויבים אחד לשני צריך להודות ולהשלים שבמזרח התיכון אנחנו מאותה שכונה וחייבים לחיות כמו שכנים טובים.”
“הייתי נהנה יותר אם הקונצרט היה  מנגן כולו מוסיקה יותר יהודית במקום כל  הסילסולים הערבים האלה” פנה אלי סטודנט יהודי בסוף הופעה בקמפוס של ברקלי ליד סאן פרנסיסקו נזכר יובל,” חייכתי אליו בשיא השלווה ואמרתי לו
כי קבוצת השירים  כללה רק שיר אחד ערבי כל השאר היו תפילות יהודיות ממרוקו, ספרד,ותימן., “האיש לקח לי את היד
והחזיק אותה בחוזקה במשך זמן רב. הוא נפתח  והתרגש בהבנה חדשה , כי חוסר האמון הארוך והדעות הקדומות שהוא מחזיק  נגד הערבים יכול ליצור את
ההבחנות השליליות והכללות שבו הוא חי ומרגיש. עכשיו שהוא הקשיב ונהנה, יכול להיות כי קירות השנאה
נעלמות כאשר אנו תופסים  כי השנאות הן שנאות שווא. “

ההופעות של האנסמבל  עבור  תחנות טלוויזיה  זכו לביקורות נלהבות והם קבלו מענקים מרובים מן הקרן הלאומית לאמנויות, קרן רוקפלר ו פורום המלחינים האמריקאי.
המלך לחץ ליובל את היד
ישנן גם חוויות מוזרות ושונות כאשר האנסמבל מגיע למקומות פחות שיגרתיים כגון הביקור במרוקו בחודש יוני 2009 . דבר  ההופעה של האנסמבל  תוכננה  בסודיות מוחלטת,בפני מלך מרוקו שהיה אמור להיות אורח הכבוד בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי של מרקש במסגד המלכותי. האנסמבל הגיע למרקש עם אבטחה כבדה והוכנס  לבית המלון המלכותי במתחם של ארמונות המלך. בערב שלפני ההופעה התבקשה הקבוצה ללבוש חליפות מרוקאיות מסורתיות ונשלחה אליהם למלון לימוזינה שחורה וארוכה.בתוך עשר דקות  הם הגיעו לאולם מדהים בארמון ,שרק מהברק של הזהב שניצנץ שם מכל פינה הם הוכו בסנוורים ,לאחר שהושבו על במה, המכוסה שטיחים פרסיים כבדים, נכנס המלך בכבודו ועצמו, חובש משקפי שמש. המלך הזמין אותם ללחוץ לו את היד, ושאל כל אחד מהם על מוצאו והכלי שהוא מנגן עליו.שהגיע תורו של יובל, הוא היה כבר די מרוגש ואמר לו את שמו (באנגלית)ושהוא מישראל. המלך לחץ לו את היד ואמר  בעברית “שלום עליכם”. ההופעה בפניו היתה חגיגה גדולה וכמה פעמים הוא הצטרף לריקודים המרוקאיים.הבזקים ממצלמות צלמי ועיתונאי החצר הבזיקו ללא הרף וסינוורו אותם רוב הזמן.לאחר ההופעה נתבקש יובל לתת למלך הרצאה והסבר לגבי המוזיקה שלהם.לאחר מכן עברו לאולם קטן יותר לארוחה מסורתית ,היו שם עם כל הפמליה המלכותית כמעט מאה איש. בזמן ש הקבוצה עברה לאולם האוכל ניגש אליהם אחד מהעוזרים המלכותיים ושאל האם הם אוכלים אוכל  כשר...
למחרת בבבוקר יצא האנסמבל לסיבוב בעיר יחד עם שבעה אנשי אבטחה ומורה דרך מלכותי.בדרך עצרו מדי פעם לקבל הסברים.בכמה דוכני עיתונים היו עיתונים עם תמונות שלהם ושל המלך . בתוך זמן קצר התחילו ללוות אותם צלמי פפרצי על אופנועים . הם התקרבו עד חלונות הלימוזינה וניסו לצלם ולשאול שאלות,כל הזמן צעקו לנו ,מיסטר מיסטר...
בערב  הם הוסעו למסגד המלכותי שהיה מפוצץ באנשים למאות  בנוסף התגודדו בחוץ  רבים מחוסר מקום. ההופעות נמשכו עד השעות המאוחרות והאסמבל הופיע סופסוף בשעה אחת עשרה.לאחר ההופעה עלה על הבמה נציג הקהילה היהודית והגיש להם פרחים ודמעות קטנות בעיניו..”יום אחד(חושב בליבו יובל ) אחזור לשם לחפש את השבט היהודי הנעלם  בכפר טודרה” (מהשיר של הברירה הטבעית בעיבודי)
חגיגה מוסיקלית מיסטית
ההרכב משלב שירים סופיים מן המסורת הטורקית, שירי עם פלסטיניים, רקוד דרווישים שחגים סביב עצמם במשך חצי שעה, מזמורים ארמנים מסורתיים ושירים מן המסורות היהודית-ערבית של אנדלוסיה ומרוקו: אלה הם חומרי היצירה המתחדשת של אנסמבל יובל רון,  וחבריו מבקשים להתעלות אל מעבר להבדלים הלאומיים, האתניים, הדתיים והתרבותיים ביניהם ובין מאזיניהם ברחבי העולם, להביא בכפיפה אחת את מסורות המוסיקה והמחול של בני עמים שונים מן המזרח התיכון ולאחדן בחגיגה מוסיקלית מיסטית ומלאה השראה.
חברי האנסמבל – אמנים יהודים, ערבים וארמנים נוצרים – הופיעו בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. סולנית האנסמבל, נג`ווה ג`יבראן, ילידת חיפה ובוגרת הקונסרבטוריון המלכותי בטורונטו, קנדה, נחשבת אחת הזמרות הערביות המוכשרות ביותר החיות במערב כיום. היא מומחית בטכניקה הקולית הערבית המסורתית מאוואל (מעבר אלתורי), ומבצעת מיומנת של שירי עם ומוסיקה דתית מן המזרח התיכון.

בשנת 2005 נבחר האנסמבל באמצעות  הקרן הלאומית האטלנטית לאמנויות לייצג את ארצות הברית ואת המגוון התרבותי שלה בבית הבינלאומי למוזיקה עממית בפסטיבל בלובלין, פולין,”מיד לאחר ההופעה אורגנה לנו נסיעה לביקור באושוויץ” מספר לנו יובל”, שני הנגנים היהודים סירבו להצטרף לנסיעה למחנה ההשמדה,הם טענו שאין להם את הכוח הנפשי לראות את המקום הזה ולהזכר בכל הזוועות.לעומתם החליטו  הנגנים הפלסטינאי והסורי באופן מופגן להצטרף לנסיעה,כל הדרך למחנה הריכוז רצו לי  השאלות והמחשבות בראש,מדוע הישראלים סירבו והערבים עמדו על הנסיעה.האם הם רצו לראות את הזוועה והאסון שנפלו על מיליוני היהודים כהזדהות איתנו או חלילה כשמחה לאידינו.במשך הביקור שמרתי מרחק מהם והשתדלתי לתת להם פרטיות ,אבל לקראת סוף הביקור התקרבתי אליהם מאחור,כאילו לשמוע מה הם אומרים ולתדהמתי ראיתי ושמעתי אותם מתפללים בערבית ודמעות זולגות להם מהעיניים. “

“כל הקריירה שלי היא בארצות הברית”. מוסיף יובל “, אני חי כאן כבר 25 שנה, יותר ממחצית חיי. איני עובד בישראל ואיני חלק

מהחיים התרבותיים בישראל. לעיתים נדירות זה קורה. אולם, כאשר עבדתי על מוזיקה ל-

“Power Rangers’

כתבו עלי בעיתונות בארץ

.גם כאשר הסרט
,
“West Bank Story’
זכה באוסקר ב2007
נכתב עלי עמוד שלם בעיתון ‘הארץ’


לפעמים מפרסמים ביקורות על תקליטים שלי כאשר הם יוצאים לאור”, ממשיך רון, “אני מקבל מיילים באופן קבוע מאוהדים של המוזיקה שלי בארץ - מוזיקאים והרבה רקדנים וכוריאוגראפיות שרוצים לשתף פעולה. אבל כמובן שאני מקבל הרבה יותר מיילים מאנשים בארצות הברית ובלוס אנג’לס כי שם יש יותר אנשים שמכירים אותי מאשר בישראל.
“אני מקווה לחזור להופעה בירושלים ב 2011ומקווה לבקר ולהופיע יותר בישראל בעתיד, אבל קשה לי לדמיין מצב בו אוכל לחיות בישראל. אולי בגיל 80 אצא לפנסיה באיזה מקום שקט בגליל”


בחודש יוני 2011, האנסמבל  של יובל רון יסע לטורקיה כדי להציג קונצרט מכונן ,אבן דרך ביחסי טורקיה וישראל בהזמנתו של  הקרן לדיאלוג בין תרבותי  שהוא פלטפורמה של עיתונאים וסופרים של טורקיה..
הקונצרט יכלול גם אמנים טורקים , יהודים, נוצרים ומוסלמים מהקהילה ולחנים מקוריים, בכדי  להפגין את שיתוף פעולה ייחודי בין כל הדתות.
בזמן שמערכת היחסים של טורקיה עם ישראל הפכה מתוחה כל כך.
כאשר המתחים הדתיים בתוך המדינה עולים, שיתוף פעולה זה הוא רלוונטי במיוחד..
  בטורקיה יש את ההזדמנות לשמש מודל לכל העולם להתפייסויות ,שלום ודו קיום הרמוני
לטורקיה יש פוטנציאל לשמש מנהיג בקידום השלום במזרח התיכון.
קונצרט זה, אשר יקבל משמעות מיוחדת עקב הסיקור התקשורתי, וישלח מסר של תקווה ופיוס לאזרחי טורקיה ולעולם כולו.
.

Tracker Pixel for Entry

COMMENTS

We welcome your feedback.

Privacy Policy
Your information will not be shared or sold without your consent. Get all the details.

Terms of Service
JewishJournal.com has rules for its commenting community.Get all the details.

Publication
JewishJournal.com reserves the right to use your comment in our weekly print publication.

ADVERTISEMENT
PUT YOUR AD HERE