נורית הירש נחשבת למלחינה הדגולה ביותר בישראל,  היא משלבת ידע ,מקצועיות, רגש ותבונה מוסיקאלית עמוקה. לחניה הם כדבש בעורקי המדינה.  לפתע זכינו אנו, תושבי אל איי, לביקור שלה לפני שבועיים. היא פתחה את ביקורה במופע מחמם הלב והריאות במילים: “זכות גדולה היא לי להיות ביניכם” ואנו חשנו כי המילים יצאו מהלב.  ראיון בלעדי עם נורית הירש- ישראלית יפה, שתוכה כברה ולחניה עטרה לימים ללא חזרה.
ביום שנודע לי כי נורית הירש מגיעה לביקור פרטי ותתגורר אצל כרמלה,אחזתני העליצות ואושר עצום הציפני.ימים שלמים
התהלכתי שנהרה שפוכה על פני ,ידעתי כי זו הזדמנות חיי, לפגוש  את האישה היפה והמלחינה האדירה שגירתה את מיצי
לבבי שהשיקה מאות אלפי מילות ומנגינה, שפרצו ממליוני גרונות והעניקו חדווה עילאית לישראלים כה רבים. לא אגזים אם אומר כי  רבים חבים לה את שמחת חייהם ואהבתם את אדמת הארץ. לחניה זומרו בכל פה ונוגנו במשך חמשת הדורות האחרונים מעל  כל גלי האתר,האקרנים,הבמות ובשנים האחרונות בכל ערוצי המרשתת,האינטרנט בלעז.
למחרת הופעתה המתוקשרת ,התיצבתי בפתח ביתה של כרמלה פרדו,מתגבר על זרזיף סתוי, ועננות קלה. פלשתי אל ביתה הנאה והמרווח לבין האורות והצללים שריצדו על קירות הטרקלין האכסדרה.בתחילה פגשתי את מושיק בעלה ומנהלה העסקי של הירש,ותוך שביב שניה,כמו כל שני ישראלים נדושים ולמודי קרבות, חשפנו שורשים משותפים בנח”ל, באונברסיטת קליפורניה ובארגון הסטודנטים.  לו רגע נוסף היה לנו, היינו מגלים איזו סבתא משותפת באוסטריה,אבל אז ממרומי הדיוטה העליונה ירדה לה מעדנות כלת השמחה, נורית הירש, בכבודה ובעצמה לבושה שמלת משכית מעוטרת שנצי כסף וזהב.
התמקמנו למרגלות פסנתר יפיפה, מדי פעם פרטה נורית הירש, וצלילים מוכרים וענוגים הבליחו והתמזגו בשטף מילותיה.
“רצינו לשמוע את הסיפור של הפסנתר”,הפתיעתני נורית הירש, ופנתה לכרמלה בדרישה, “תספרי בבקשה למיכה את סיפורו של  הפסנתר הנדיר והנהדר שלך” היא מקשה ב’ריש’ מתגלגת וטעימה. בעברית צחה ומודגשת,כל מילה בסלע,כמו תבשיל גורמה פריך לאניני השפה העברית,היא לא משחיתה אות אחת מיותרת. היא קפדנית ופדנטית , הברותיה גרוניות ומוטעמות, אבל היא חיננית ,בעלת חוש הומור יחודי ,עדינה, בעלת אצבעות מלאכיות ורדרדות, עיניים סגולות והבעתן שובבה אך פסקנית ובסביבתה, על פיה ישק דב

” למדתי אז בניו יורק” ,מתרצה כרמלה פרדו ומעלה באוב ,” ובזמנו אמרו לי כבר, ‘אל תקנו ריהוט’ בניו יורק אפשר למצוא חינם ברחובות של העשירים כל יום שני בבוקר. הם מוציאים בלילה את כל הרהיטים משנה שעברה לעשות מקום לריהוט אופנתי חדש, בחינת , ‘ישן מפני חדש תוציאון’. משאיות העיריה מגיעות בשמונה בבוקר לקחת אותם.
“לילה אחד עשינו לשם טיול, ומצאנו פסנתר. הצלילים נשמעו כלכך נפלאים שתפסנו מהר משאית ולקחנו אותו הביתה. בבית התחלנו לכוון את הפסנתר ושהמכוון פתח את הארגז גילה שיש הקדשה ל’הנס פון בולו’  מסתבר שזה המלחין הגרמני האנס גואידו פון-בולו נחשב למנצח המקצועי הראשון בתבל. פון-בולו היה מוסיקאי מחונן (היה תלמידו של המלחין האנטישמי הנודע לשמצה, ריכארד וואגנר),אשתו עזבה אותו עבור אהבהביה עם ווגנר, אך פון בולו התפרסם גם בגלל אופיו הסוער שהוביל אותו לא אחת לעמותים קשים עם נגנים שעבדו תחתיו. ההסטוריה מספרת שלאחר עמות סוער שפרץ בינו לבין זמר טנור שאמור היה לשיר באחד ממופעיו הכריז פון-בולו כי ‘’טנור אינו שם של אדם, אלא שם של מחלה’‘. הפסנתר נבנה עלפי הזמנה מיוחדת עלידי לותר של שהיה בונה פסנתרים איכותיים נודע בגרמניה באותה תקופה”.

“מי זה שזרק אותו לרחוב?” פורצת הירש ומוסיפה בשתיאה ,”איזה מן בן אדם זורק פסנתר של הנס בולו לרחוב?”.
“כנראה משהו הביא אותו מאירופה” עונה כרמלה, “זה פסנתר מאוד כבד, היינו צריכים מנוף להרים אותו, בודאי קנו איזה ‘ימהה’ מודרני.”
“איך שניגשתי אליו התחלתי להתרגש”, זורחת הירש, ” זה הזכיר לי את הצליל של ה’איבך’ הראשון שלי, שהוא גם גרמני. צליל של פעם, של קלידים משנהב ולא מפלסטיק של היום , מזכיר לי את התרבות והימים של פעם, צליל כזה אין היום, הכל בנוי ביד”.
“אולי כבר ניגש לראיון,ראית את תוכנית הטלויזיה עם יגאל רביד?” דוחפת לי הירש  את האינטרויו ביד רמה, היא מביטה בשעון הקיר ושעון היד הקטן והזהוב שעל פרק ידה העדין לסירוגין, אני שוקל להשאיר את הטייפ על השולחן ולהמלט בעור שיני,” ראית את הדף שלי בפייסבוק?”,היא משוויצה בצניעות,  “אני מתכתבת עם כל מעריצי(יש לה אלפים רבים..בדקתי,ולאחרונה הגיעה למכסה האפשרית ונאלצה לפתוח חשבון חדש) והודעתי לכולם שאני מגיעה לביקור בלוס אנג’לס. אני אוהבת את הקשר עם אנשים, אני די מכורה לאינטרנט, אני מקבלת אספקת תקשורת יומית,אמנם על חשבון דברים אחרים, פחות ספרים ופחות פסנתר,אבל יש לי סדר עדיפויות וזה בסדר. איך הכרתי את שרון פרבר שלכם?-מהפייסבוק, היא כתבה לי ורציתי לפגוש אותה”.
“האם את מוכרת בקרב הנוער של ימינו בישראל?,” אני עוזר אומץ ולוקח את המושכות.
“בודאי,בודאי,אולי לא מכירים את השם שלי, אבל את המוזיקה, אין נער או נערה שלא מכיר את  השירים שלי. אולי לא יודעים שהם שלי, אבל אין ילד שלא מכיר את “בראבא”. הם רק לא יודעים שזה שלי, אז מה אכפת לי, זה לא אכפת לי ( היא מדגישה שזה לא מעליב אותה...) , חשוב לי שיכירו את השירים, מה, ‘אך יא רב יא רב’ לא מכירים? זה לא תלוי כבר בי, אם זה בית שההורים מתענינים בזמר עברי, אז כן מכירים אותי, ואם לא אז (קצת מרגיעה את האכזבה...) הם מכירים את השירים. יש לי שירים עם בועז שרעבי, ‘תני לי יד’..(מתחילה לשיר לי.

.) אתה מכיר? אין אחד שלא מכיר את ‘תני לי יד’, ‘באלאדה לשוטר אזולאי’

,’בר בא אבא’, ואת השירים שלי לומדים בבתי ספר. ‘פרפר נחמד’, ‘פיסטוק’ הם מכירים את השירים, רק לא אותי. אז מה איכפת לי שלא מכירים אותי (העסק מתחיל להתחמם...), אני אלך והשירים ישארו אחרי. ההרגשה שלי טובה עם זה.אומרים, אה, זה שיר של אילנית, זה שיר של יהורם גאון, או ירדנה ארזי , לא אכפת לי ואף פעם לא יהיה אכפת לי (נועלת את הדיון באנחת קבלת הדין).
“אז ממה את מקבלת סיפוק?” אני זוחל קדימה לאט לאט. “הסיפוק שלי זה לכתוב,כלומר יש הרבה שלבים, שמשמיעים ברדיו, שזה מתפרסם, שהזמר מופיע איתו.  אצלי,שיש לי השראה ואני כותבת שיר ואני מרוצה מהתוצאה,זה הסיפוק הגדול. אחרכך הם לוקחים אותו  או לא לוקחים אותו, כן מקליטים או לא, זה כבר לא משנה. לשבת לכתוב שיר חדש, יש מאין, זה הדבר הגדול שלי ,הכתיבה, בלי חשבון אם יקליטו , אם יצא מזה משהו.
“מה מניע אותך לכתוב?” אני מנסה לרדת לשורש הנפשי שלה.”אצלי ,זה צורך קיומי” אומרת הירש ,”אין, אני לא יכולה, מגיל שבע ,פסנתר, מוזיקה, זה המים לנפש שלי. הדחף הוא משל עצמי ולא מאמא שלי, אני מכירה הורים שממש הכריחו, יש איזה גאון שאפילו הכו אותו בבית. אני לא מכירה ילד אחד שדחף את הוריו שהוא רוצה לנגן. אמא שלי רצתה שאטייל באויר הצח.
“מה גרם לך לכתוב את השיר הראשון שלך?” תהיתי.”האם זו היתה האוירה בתל אביב או בארץ? שהלחנת את ‘פרח הלילך’?”

.-”אני לא יודעת  על שום אוירה, לדחף שלי אין כל הסבר, זה פרץ פתאום, נלחץ וכותבים מנגינה, אין לי שום סבר מה היה בארץ ומה לא היה, הכל בא מבפנים אצלי, לא מה שהיה בארץ. השאלה צריכה להיות מופנית לכותבי המילים, ההלחנה שלי היתה יותר אבסטרקטית. אם אתה רוצה לדעת מה קרה בארץ, אתה מסתכל על המילים של חיים חפר, נתן אלתרמן ויורם טהרלב ואתה רואה את ההיסטוריה”.
“מה הזכרון הראשון שלך?”
-”אני לא זוכרת, בעצם אתה יודע, עכשיו זה עולה לי, שאבא שלי לקח אותי לאופרה , הייתי ילדה קטנטנה, בת שלוש, והיה שר לי אופרות , הוא היה זמר אופרה בוינה.אמא היתה אישה שאפתנית וחרוצה,אבא שלה שילם הון תועפות על ה’סרטיפיקטים’,היא עלתה בגיל שש עשרה והיתה עובדת אדמה ב’כפר יהושוע’,בבית ציוני,אחרכך למדה באוניברסיטה בהר הצופים. האופרות הן בדם שלי מגיל אפס. השפה הגרמנית למעשה היא שפת בית שלי כי אבי חי בוינה. מצד שני כל הענין של השואה, שאני בוינה או בגרמניה , זה לא עוזב אותי אף לרגע.  יש משהו מענין במשפחה, בכל זאת,  כמו חוט  שני. מאז שאבא שר לי אופרטות , הנכדה שלי הולכת לקונצרטים מגיל שנתיים , ואילו אמא שלה, ביתי, היא זמרת אופרה. (רות רוזנפלד,מופיעה בכל רחבי אירופה מ.ק.) בעלה הוא איש צעיר ,נשמה רגישה, סקוטי ושמו דאגלאס גורדון, אדם אמיד, אספן גדול, ותומך באומנים ובאמנות פלסטית. הגלריה שמייצגת אותו היא ‘גאגוזין’ הגלריה הגדולה ביותר בניו יורק,משהו ענק.הוא עושה כרגע סרט על השואה, אפילו שאינו יהודי. אני לא יודעת למה אני מספרת עליו, התפזרתי, לא ידעתי שביתי, כמו אבא שלי, תשלים מעגל ותהיה זמרת אופרה? אני לא יודעת אם זה גנים או סביבה. ביתי הצטרפה למקהלת מורן בצעירותה ואמרה לי, ‘זהו אני שרה במקהלה’.  בגיל שלוש עשרה היתה עצמאית, היתה נוסעת בשלושה אוטובוסים לחזרות. בגיל שמונה עשרה, ליוויתי אותה בפסנתר עם אותם האריות שאבא שלי היה שר לנו בבית.הבן שלי בגיל חמש ניגן בשבעה כלים, ולא הייתי צריכה לעודד אותו ולא שמעו אצלי כל היום מוזיקה בבית. סבא שלי היה עורך עיתון ‘מעריב’ ( שלום רוזנפלד-מ.ק.) ללא קשר עם מוזיקה וגם אני לא דחפתי אף אחד מילדי ללמוד מוזיקה.”
“האם מותר להניח שרוב השירים שלך מופנים לקהל מסוים,יש לך שירים של ערסים??”
“מה פתאום, השירים שלי מתאימים לכל בית ישראל באשר הוא שם,  מקטן ועד גדול משחור ועד לבן, אין כזה דבר ‘ערסים’, אולי היו פעם.  כולם מכירים את ‘עושה שלום במרומיו’, ואת ‘תני לי יד’ שבועז שרעבי שר, הרבה חושבים שהוא הלחין את זה. ה’באלאדה לשוטר אזולאי’ ושיר הדגל שכולם מכירים שזה ‘ברבא אבא, ברבא אבא, אין כמוך בעולם’ , ו’בוא אלי פרפר נחמד’ ,

‘הבית של פיסטוק’, ‘בפרדס ליד השוקת’, והמון שירים שהלחנתי  ליורם גאון וחושבים שהם ‘שלו’. לירדנה ארזי כתבתי, ‘תן לי זמן הושט לי יד’, ירדנה גם כן זמרת נערצת “.
“מדוע מלחינים מעדיפים משוררים מסוימים? האם את מלחינה או פיזמונאית?”
  “תמיד אהבתי פיזמונים ושירים, נולדתי עם זה, אני מוזיקאית, אני גם למדתי ניצוח, אצל לאסלו רוט. למדתי תזמור אצל נועם שריף, ואני מתזמרת בהרכב קטן או הרכב גדול.
“מדוע הלכת ללמוד תזמור,האם תזמרת את כל הלחנים שלך? “
-”תזמור זה הדבר הכי מענין בעיני, כל שיר אני שומעת יחד עם התיזמור שלו. אני לא שומעת סתם מנגינה, יש כאלו שלוקחים מנגינה נותנים אותה למתזמר,ושלום. אני מתזמרת את רוב הלחנים שלי. למדתי את המקצוע ויש לי דמיון, אני יודעת איפה יהיה החליל ואיפה הצ’לו. בזמן האחרון אני מתרכזת בדברים נוספים והתזמור לוקח לי יותר מידי זמן.
“שמעתי שאומרים שיש לך רקע דתי או לפחות מסורתי?”
-”כתבתי לפני שבועיים שני שירים,אחד לאילנית, אתה שמעת עליה? ושיר שני עבור החזן, ישראל רנד. יש לי הרבה שירים חזניים, אני מאוד קשורה למסורת. לא דתיה אבל קשורה למסורת היהודית. יש לי מופע שרץ עם החזן ישראל רנד שידוע מאוד בישראל ואירופה. יש לי מופע חזנות  ,יש לי שירים חזניים, אני מאוד קשורה למסורת .הוספנו לשירים החזניים עיבודים אווליים כאלה. זה משהו קרוב לליבי, רוב ההופעות שלי היום הם בבתי ספר, יצרתי תוכנית עם משרד החינוך, תוכנית לימודים שלומדים את החומר עלפי זמר עברי. מתחיל בשירים שלי יחד עם מלחינים אחרים בכדי לשמר את הזמר העברי. יוצאת תוכנית משולבת של ספרות, תנ”ך, מוזיקה ועברית במשולב עם טקסטים ברמה, ושירים של לאה גולדברג, חיים נחמן ביאליק, יורם טהרלב, אהוד מנור ודודו ברק שהוא משורר נפלא. אין לי בתכנית, מילים סתם, הם לומדים את החומר ועושים תערוכות מהתוכן של השירים. כל קונצרט שלי זה אירוע חד שנתי , שבאים בין חמש מאות לאלף תלמידים והורים ומתכוננים כמה חודשים מראש לאירוע. כל זה, יחד עם התערוכות וכל מיני עבודות כתובות או ריקודי ג’ז ,כל בית ספר,  עלפי היצירתיות של המורים. מה שהרשים אותי ביותר, זה אחד מבתי הספר שלקחו את המילים של ‘אך יא רב יא רב’ והילדים בכיתה גימל התבקשו לספר על המשפחה שלהם, איך הם הגיעו ארצה. משהו פנטסטי, זה מרכז הפעילות שלי,  יחד עם הופעות  במועדוני זמר וקונצרטים עם החזן

.
“אילו פעילויות נוספות את יוזמת או מקדמת?”
“יש מקום שהוא מרכזי, כמו צוותא ישראל, ושמו ‘בית אביחי’,משהו מדהים בירושלים,מוסד ללא מטרות רווח, זה קישור בין כל העדות וכל הזרמים, יש להם תוכניות מדהימות תרבותיות יום יום. אני פתחתי את המקום בהופעה בערב הפתיחה. המקום נתרם עלידי יהודי מאוד מאוד עשיר, באים מסורתיים, באים דתיים וחילוניים. התחלתי לארח אומנים, באופן אינטימי וכל הופעה היא חד פעמית, אני עובדת עליה שלושה חודשים. פעם אחת , באחת ההופעות שלי בא אדם מטורינו, זה היה לפני שלוש שנים. הוא לא יהודי אבל אוהב ישראל ,ישנם קהילות נוצריות בעולם כמו ה’מקויה’ ביפן, שמשום מה אוהבים אותנו. הוא הזמין אותי לתערוכת הספרים הבינלאומית בטורינו. נתתי שם תוכנית עם דברי קישור והוא תרגם לאיטלקית. גם הבת שלי ,זמרת האופרה הוזמנה להופיע, היו שם אנשים מכל העולם. היו שלושה יהודים וערבי מכפר גלילי שהכיר את השירים שלי,  התרגש והודה לי מאוד. היתה זאת חויה בלתי רגילה, סיפרתי על ישראל ושרתי את שירי הידועים. אנשים לא יודעים על ישראל, כי ההסברה שלנו לא טובה ואני עם עשרת אצבעותי על פסנתר איטלקי, מספרת כמה יפה היא ארצינו, ועל חיים נחמן ביאליק והעולים החדשים במעברות של אפרים קישון הנה יש לי יעוד נוסף עכשיו בהסברה.
“מי מחליט לגבי ביצוע השירים,איך זה עובד בכלל?”
“אני עשיתי את המוזיקה למחזמר “סאלח שבתי”, השירים הוזמנו עלידי המפיקים שהיה הצלחה כבירה בכל קנה מידה עולמי, בשנת 1988, היו לי שישה עשר שירים בסרט, עם ריקודים ושירה,מאוד מלהיב. המחזמר רץ חמש שנים ,אני ניצחתי על התזמורת ערב ערב עד שכבר לא יכולתי בכל הארץ. אז ביקשתי ממשה זורמן בעלה של אסתרית בלסן, הוא מוזיקאי בחסד,  יום כן יום לא,יום אני יום הוא.אני יודעת שהיא היתה פה ונתנה הרצאה יפיפיה בליווי פסנתר יש לה קהל נפלא בארץ מ ה ש הו. היא מפעל היא תעשיה היא מקצוענית הייתי אצלם בבית שניהם יושבים בחדרים נפרדים הוא דופק בפסנתר כנף בחדר אחד והיא דופקת בחדר השני והילד כנר .ירדנה ארזי הזמינה שיר ‘היתה לי ארץ’,אז קודם  הלחנתי את המנגינה ואחרכך הלכתי ליורם טהרלב שיכתוב מילים ,אחרכך יהורם גאון ביקש מנגינה להרבה שירים כגון ‘בפרדס ליד השוקת’ ,

המון, המון, המון שירים. כל אחד עובד אחרת,לי זה לא משנה מה בא קודם, המנגינה או המילים. היו שנים שהיתה לי השראה מאוד גדולה, הייתי קמה בבוקר ומתחילה לכתוב מנגינות, ופונה לאנשים,לאהוד מנור, שיכתוב מילים.לפעמים נותנים לי מילים ואני אוהבת אותם ואני מלחינה להם מוזיקה. ישנה כתיבה אחת לשירה וכתיבה אחרת לפיזמונאות. אני יכולה להלחין את ספר הטלפונים,אבל אני מעדיפה שכותב פזמונים מקצועי יכתוב לי מילים,צריך מבנה מסויים,כמו שימרית אור או חיים חפר, הם יודעים איך לכתוב לקראת הלחנה לפזמון. אני יכולה להלחין שירי משוררים אבל זה אילוץ,זה נורא קשה לי.

“איך מתפרנסת יוצרת כמוך במשך ארבעים שנות יצירה?”
“החלטתי ללכת לכיוון הזה כי זה אשר רציתי לעשות בחיים, והפרנסה באה כי אני חרוצה,היה ביקוש תמיד ובאו אלי כל הזמן שאלחין, אני אחת מהמוזיקאים היחידים שרק יוצרים ומעט לא מופיעים.הופעות זה הרבה כסף,אני לא לוקחת כסף על הלחנה, אני נותנת לזמרים את השירים במתנה.כשעשיתי תזמורים והופעות, עלכך קיבלתי תמורה הפקות גדולות עם אמנים אחרים כמו ‘צעירי הבימה’,גם קלטות ילדים,מוזיקה לתיאטרון,או הלחנה עבור הופעות מיוחדות כגון ערב זכרון לנעמי שמר.רוב היוצרים לא אוהבים לעשות מוזיקה עבור אומנים אחרים,כי הם שקועים בעצמם, זה נפש האומן בילט אין.את נעמי שמר כלכך אהבתי ולקראת אותו ערב עשיתי מחקר ארבע חודשים ראיינתי את המשפחה וקרוביה,עם הילדים וחבריהקיבוץ שלה .מאז כל שנה מזמינים אותי לערב מחווה לנעמי שמר ובאמת הקדשתי הרבה לזה ובזמן האחרון הצעתי ל’בית אביחי’ לערוך ערבי מחווה לאומנים שפסו מהעולם וחשוב לזכור אותם,מחווה למלחנים גדולים ,מעין סדרה,עשיתי כבר ליאיר רוזנבלום , למשה וילנסקי לנעמי שמר לאהוד מנור.אלו מלחינים שאני מחזיקה מהם ורוצה להנציח אותם שלא ישכחו,הם גאונים,יותר גאונים ממני. הופעתי עם צמד רעים בשירי מסורת אבל האתגר היום הוא יותר ויותר לא להשתעמם, להנות ולפרגן ליוצרים הגדולים,לשמר את התרבות והשירים הישראלים.כמה אני יכולה לשיר את השירים שלי,די אפשר להשתגע.אני צריכה לשמור את התנופה , על הענין וגם לשמור על נפש רעננה וצעירה.

לפרטים ולקבלת כתבות קודמות  אפשר לכתוב ל-
.(JavaScript must be enabled to view this email address)

הכל התחיל בשכונת פועלים מרופטת ורווית אנטישמיות בחארקוב אשר באוקראינה.

תמונה ראשונה:השנה היא 1975, אסתר רבינוביץ הקטנה בת השנתיים, עיניים כחולות יפות, לחייה מלאות וורדרדות,ילדה יהודיה יפיפיה, מלאת החיים עד אז, פורצת בבכי קורע לב. אבא מיכאיל רבינוביץ נמלט מהבית, אמא רחל דולקת אחריו עם סכין גדולה,משליכה אחריו בזעם את כל חפציו, בחדר המדרגות הם נאבקים זה בזו לחיים ולמוות,לאמא רחל אין מה להפסיד, הסכין חולפת מילימטרים קטנים מעורק הצוואר, הסכין נתקעת במזוודה, הם מחליפים מהלומות וצעקות. אסתר הקטנה עומדת ורואה, היא מבועתת, צורחת מפחד, היא מנסה להאחז בידה של אמא האוחזת בסכין, הסכין חולפת בשערה וגוזמת חלק מהקרקפת. אנה מוטלת על הריצפה מדממת. זעקות הפלצות של אמה רחל גוברות ,השכנים מזעיקים משטרה ואמבולנס. “לך לכל הרוחות ,לך לזונה שלך,תחזור למיטת הזנונים שלה, לא רוצה לראות את הפרצוף הבוגדני שלך,אל תחזור הנה יותר” רודפות הצרחות את אבא מיכאל
שנתפס במיטה עם בחורה צעירה, באתר הסקי וגלש אל בין חמוקיה של אהובתו הצעירה. אסתר הקטנה מובלת באלונקה ורואה את אביה האהוב בקלונו, בוכה ושבור, אוסף את חפציו הזרוקים על המדרכה, נכנס ללאדה הקטנה הירוקה, ובורח משם כל עוד נפשו.
תמונה  שניה: אמא עומדת בתור שעות במשרד הפנים בחארקוב. אסתר הקטנה נאחזת בשמלתה ובוכה.אמא מודיעה ביובש לביתה כי החליטה לשנות את שמה מאסתר לאנה: ” הילדים בגן ישמעו שאת יהודיה ויגמרו אותך,מכות תקבלי,מכות, יקראו לך בשמות גנאי, את חייבת להחליף את שמך לשם של גויים”.אסתר הקטנה לא מבינה מה זה גויים,למה שיכו אותה, היא לא עשתה דבר, היא לא מבינה מה פירוש יהודיה, למה היא צריכה להפרד מהשם היפה כל כך. היא אוהבת ורוצה להשאר אסתר,  מה יקרה לשם שלה, מי היא תהיה עם שם חדש של מישהו אחר, שם של מישהו זר.  במשרד הפנים, הפקיד חמדן וחרמן, אמא מנסה לשכנע אותו,.כבר שנה היא מגיעה למשרד הפנים, מגיעה לאותו פקיד כל פעם,שמנסה להצמיד אותה לקיר משרדו ולהכניס את היד מתחת לשמלה. ” למה היהודים המחורבנים עושים לנו צרות, למה משנים כל הזמן את השם” הוא רוטן,” זה לא יעזור לכם, אנחנו נטפל בכם”.
הפעם אמא מאופרת יפה,לבושה בשמלה עם מחשוף גדול ,מחייכת זיוף גדול,מביאה איתה שקית חומה, מלאה עם רובלים ומשחילה לפקיד ומלטפת לו את הזרוע , הוא מונה את השטרות ומטביע חותמת גדולה על התעודה האדומה, זהו, אסתר רבינוביץ איננה יותר, הנה אנה סטרט.
תמונה שלישית: הגננת לא משתכנעת, היא  יודעת שאנה היא יהודיה, לא יעזור השם החדש,היא יודעת להבחין בין יהודיה קטנה שחורת שער, לנוצריה בלונדינית, אף סולד וזוללת בתיאבון כריך עם קוטל חזיר. הגננת מתנכלת לאנה, היא מושכת לה בשער,היא מכה לה בישבן,  היא היא שמה לה מלח בתוך הדייסה, הקומפוט  גם מלוח,  הגננת דוחפת לה כוס חלב מקולקל.
גם כך, אנה לא מספיקה לגעת באוכל של הגן, הילדים חוטפים לה את האוכל ומשליכים לפח. הם מכניסים לה עכבר לתיק האוכל הם דוחפים אותה בחצר, נוגעים לה בין הרגליים וקוראים לה “ז’יד ז’יד”.
תמונה רביעית:השכנה הזונה, חוזרת ממאסר בבית הסוהר לנשים. האישה, גויה גדולה, בהמה עבת בשר, מסריחה .צוחקת בפה מלא שיניים רקובות, ארבע ילדים מסמורטטים תלויים על זרועותיה השמנות.  היא מתנכלת לאנה, יורקת עליה ודוחפת אותה בעוברה בחדר המדרגות.פעם היא מטיחה את הכלבה הקטנה של אנה על הקיר, הכלבה בהריון הגולגולת מתנפצת והעובר ניתז אל המדרגות.

אנה מתפרקת,המחזה המזויע והמתפלץ,אמא רחל מגיעה בריצה,מקל ענק בידה, בשתי איוחות גדולות הזונה מאבדת עין ושיניה מתעופפות. אמה מנפנפת ידה בחוסר סבלנות ואומרת בביטול מעל השיקצה הגונחת: “אנה,  לא נורא, גם אני עברתי את זה “.
השכן רץ למשטרה.  שוטר מגיע, כשרואה את הפרוצה שרועה על המדרגות,שדיה העצומים משתפלים בכבדות,רגליה מפושקות לכל עבר, היצרים בוערים בחלציו. דוקא הוא נדלק על האישה היהודיה היפה והאמיצה. הוא מתחיל להתקדם לעברה בזהירות,כאילו להרגיע את הרוחות, השכנה הבהמה רואה שוטר רוסי גוי, , צוחקת צחוק ניבזי ,שיניה הרקובות אדומות מדם,היא עדין רוויה אדי וודקה ,היא נרגעת, לא רוצה להתעסק עם המשטרה, אנה ניצלה.השוטר חוזר בערב עם זר פרחים,אמא לא פותחת לו את הדלת.

אנה בת ה 12 ,ללא דמות אב או גבר במשפחה. אמא אומרת : ” אני לא מוכנה לתפור לאף גבר את המכנסיים”.
אנה הולכת ברחוב בוחנת ומחפשת גברים נאים, ניגשת אל  גבר זר אחד ושואלת “אתה רוצה להיות אבא שלי?” ומביאה אותו הביתה.אמא לא מכניסה אותו.

הצלה משמים

בתמונה הבאה, השכן הצועני דופק בדלת,אנה לבד בבית, הוא נכנס לדירה ורואה את הילדה היפה בת השלוש עשרה, הוא מכניס יד אחת למכנסים ואת ידו השניה מתחת לחלוק של אנה. באותו רגע נפתחת הדלת של דייר המשנה,הצועני בורח, אנה לא מצליחה להרדם בלילות,סיוטים.,טראומה. אמא לא רוצה לשמוע ,היא עברה דברים דומים שהיתה נערה היא אומרת.לא קרה לך כלום.אמא היתה בתולה עד גיל 32 כשהתחתנה,למרות שנאנסה מספר פעמים. חולפת שנה והנה הן נמצאות בבית מכרים,המבוגרים משחקים קלפים ושותים וודקה. אנה  כבר בת 15,ילדה מפותחת , בן דודה בן 17 הם מדפדפים באלבום תמונות ,לפתע אנה מוצאת עצמה על הרצפה והבחור כבר חודר ועושה בה מעשה אונס, היא מנסה לצעוק, אך הוא סותם לה את הפה. “אם תדברי אספר לכל המשפחה, עכשיו את כבר מקולקלת ואני מקולקל ושנינו נהיה ביחד”.
הוא מגיע אליה הביתה כל יום ודורש את  המנה היומית שלו, הוא אונס אותה שוב ושוב, היא מתכנסת לתוך עצמה, מפסיקה לאכול. אמא  מגיעה הביתה בערב ולא מבחינה בבתה המצטמקת, בעיגולים השחורים סביב עיניה מחוסר שינה. אבל אנה לא אומרת כלום, שיחשבו שזה מהמתח של בחינות הבגרות. אנה לא מתלוננת, אין טעם, מי יאמין לה, היא מבלה כל היום במסתור, מתחבאת מהאנס על העצים בפארק הסמוך. יום אחד מתקרב בחור נחמד וחסון ,ושואל אותה מה היא עושה על העץ. אנה לא עונה, היא מדברת עם הציפורים,עושה תנועות באויר, ובוהה בעננים. הבחור מטפס על העץ ומנסה לדובב אותה. כך מדי יום, הוא מביא לה עוגה ומשאיר אותה לידה על הענף, לפעמים גם איזה פרי טרופי נדיר. אחרי כמה ימים אנה נרגעת והם מדברים. איואן גר בשכונה ואמא שלו יהודיה. יש לו שיער שחור סמיך וזקנקן גברי צמוד. עלם חמודות מחונן מידות.
“איואן הציל אותי מהבבן דוד האנס וגם  ממוות נפשי אנורקטי בטוח”, מספרת לי אנה, “הבחור האנס, ראה שיש לי חבר, והפסיק לבוא”. איואן לימד את אנה על העולם מסביבה ,עולם שלא הכירה.העולם שלה הצטמצם על השרדות מהתנכלויות בלתי פוסקות של הנערים הנבערים. אמה לא תמכה בה לרגע, היא היתה עסוקה בפרנסתן עם המשכורת הדחוקה. לא היתה לה סבלנות לטרוניות וליללות של ביתה,  שתיהן התכנסו לפינותיהן והתבודדו לעניניהן.  “למי היה כסף אז למוצרי מותרות, גם לא הבנתי מה קורה סביבי”, נאנחת אנה, “לא ידענו  מה זה נייר טואלט, השמשנו בנייר אריזה או עיתון, לא ידענו מה זה קונדום או טמפונים, שהיתה לנו וסת, היינו גוזרות סדינים ישנים או סמרטוטים שמצאנו וכיבסנו ביד”. אנה היתה מבלה בכל יום שעתיים בתור למצרכי מזון, שהיו מוקצבים במשורה. אמה חזרה מהעבודה בשבע בערב, אכלה משהו חטוף והתמוטטה למיטה, לא היה לה כוח להקשיב לתלונות של ביתה.
“המשפחה של איואן אימצה אותי,אמא שלו הפכה לאמא שלי,היא נתנה לי חום והבנה,היא הקשיבה לי ולימדה אותי על החיים “, מאירות העיניים הכחולות של אנה, “איואן לימד אותי מהי אהבה ותמך בי, הוא היה חבר ופסיכולוג שטיפל בטראומות שלי והוציא אותי מהן”.

ארץ ישראל

“באותו יום שישבתי על ענף העץ בפארק”, נזכרת אנה , “ואיואן טיפס על העץ, הייתי חולמת על ארץ ישראל. שמעתי סיפורים משני ילדים יהודים בבית הספר וגם נתנו לי לקרוא ספר , ” במשעולי ציון” , שהיה ספר אסור ואם היו תופסים אותנו, היינו הולכים לבית הסוהר”.
באותה תקופה כבר היו להן כמה מכרים ששלחו דרישת שלום מהארץ תמונות של בן בצה”ל ומדי פעם תפוזים ומטעמים מישראל. 
“הכי אהבתי את הדבש, ואת החלבה והתמרים” מצטעפות  עינים הכחולות,”אמא התחילה לדבר איתי על זה שנקבל ויזה ונסע לישראל, אבא שלי והבן שלו מנשואיו הקודמים, הצליחו להגיע  כבר לשם וכתבו לי פתאום, אבא כתב שהוא מתגעגע ורוצה שאצטרף אליו”.
אך כמו בכל סיפורי האהבות הנכזבות גם כאן צצה דילמה, איואן אהובה היה פטריוט רוסי יותר מיהודי ציוני, ועמד על כך שתשאר איתו ותכנן להתגייס לצבא האדום. אנה החליטה לראות את ישראל לפני שתעשה החלטה סופית,ואכן
כך היה.
“בשנת 88 אבא שלח לנו כרטיס ונסענו לביקור בארץ,היינו בטוחים שהגענו לגן עדן,הכל נראה לי כמו חלום,והחלטה גמלה בליבי לעלות לישראל”.
שנה לאחר מכן בעזרת הסוכנות ארזו שתי הנשים את מטלטליהן ואת הכלב  החדש והאהוב ועשו עליה .
אך החלום התנפץ מול המציאות הנפשית העגומה,אנה לא הצליחה להחזיק מעמד בשום משרה. ” בכל מקום עבודה שהתקבלתי אליו,ללא כל בעיות,כשהיה בוס זכר, בתוך תקופה קצרה הוא החל להטריד אותי באופן בלתי אפשרי מבחינתי. ברחתי מכל העבודות כי המנהל היה מנסה להשכיב אותי.”
בתוך שנה עברה אנה עשרות עבודות והרבה מאוד מצבים לא נעימים בלשון המעטה, “בחלק מהמיקרים  הבוס היה כלכך נחרץ ותובעני שכבר החלטתי לוותר רק שיעזוב אותי במנוחה. אבל הוא המשיך לדרוש ושוב נטשתי”.
אנה מודעת לפסיכולוגיה שלה, של חסכים קשים באהבה מילדותה העגומה, שהובילו למצבים בהם נמצאו גברים רבים המפרשים את הניצנוץ המרצד בעיניה הכחולות כהזמנה מינית מפורשת, בעוד שכל רצונה היה בוודאי בתשומת לב וקצת חום. כאשר היא הגיעה להכרה זאת ועמדה על סף יאוש, ניכרה הזדמנות לפניה לנהל  שני כשרונות מוזיקאלים שהכירה ויצגה אותם במועדון לילה רוסי בתל אביב. בתוך זמן קצר החלה להפיק הופעות ולבסוף אף פתחה מועדון לילה רוסי משלה שהצליח באופן אדיר. אנה עלתה על גלי ההצלחה והחלה גורפת כספים. מניהול המועדון והמסעדה ייצגה גם אמנים רוסים וקידמה אותם בטלויזיה הרוסית. עשר שנים לאחר עליתה ארצה רכשה דירה משלה והחלה להפיק תוכניות טלויזיה ורדיו רוסיות.
“יום אחד הגיע לי טלפון מאיואן, הוא סיפר לי שהתחתן ועבר לגור בארצות הברית. מקולו הבנתי שלא הכל כשורה.אבל בשלב ראשון לא חקרתי אותו”.

איואן חוזר לחיים של אנה

“בכל פעם  בילדותי, שהיה לי מקרה עם אמא, נשבעתי שלא אעשה, את מה שהיא עשתה לי, לילדים שלי או  לילדים של אחרים. למדתי להגיב בצורה מאוד שקולה ומחושבת על כל התפרצות או צעקות שלה. שבגרתי וקרו לי תקריות מסוכנות ממש, ידעתי לצאת מהן בשלום. קרה שנתקלתי בביריונים רוסיים באמצע הלילה והבחור שליווה אותי הביתה ברח ונשארתי לבד עם בחורים ענקיים שכבר תכננו איך להשכיב אותי, ואני פשוט  הגבתי בשקט, בלי פניקה, והלכתי משם בריאה ושלמה. זה גם קרה לי עם ערבים בשכונת טירה, שכבר עמדו לקפוץ עלי ועל חברה שלי ואני פשוט הודעתי להם בקור רוח שלא כדאי להם להסתבך איתי ושאני יוצאת מפה  עכשיו ובלי שום  ענינים ובעיות.”

אנה עבדה עם אמנים ישראלים רבים וידעה לטפל בסלבריטיז הכי גדולים. ” החברים הכי טובים שלי היו אביהו מדינה וננסי ברנדיס וגם דודו פישר ומוטי גלעדי. השתדלתי לעבוד רק עם מי שענין אותי ומצא חן בעיני, אף פעם לא ויתרתי, לא התפשרתי ועמדתי על שלי” היא מוסיפה.

Find more photos like this on EveryJew.com

בשנת 2005 מגיע איואן בפעם הראשונה ארצה, ומספר לה על אשתו הרוסיה ושתי בנותיו. אנה מרגישה שמשהו לא בסדר. לאחר הביקור קצר הוא חוזר לארה”ב, אך התחיל להתקשר אליה כמעט כל יום.
בשיחות טלפון טראנס אטלנטיות מתברר שיש בעיות רציניות עם האשה, אנה מנהלת שיחות טלפון עם שתי הבנות שמעצבנות את האמא שלהן והיא מתחילה לקנא בקשר שלהן עם אנה. היא מתעמרת בבנות, מכה אותן ומורטת את שערותיהן ולבסוף גם מגלחת אותן. הן מתרחקות ממנה בפחד ובמאוס,  אנה מתקרבת לבנות יותר ויותר, בשיחות טלפון שנערכות באמצע עבודתה בטלויזיה. כולם יודעים שאסור להפריע לאנה כאשר היא מדברת עם ה”בנות שלה” מאמריקה. הבנות מצהירות שהן רוצות את אנה לידן, ואנה מקבלת את ההזמנה מהבנות לבוא לארה”ב והיא מחליטה לעזור לאיואן במצוקתו .
אוליאנה, אשתו המטורפת של איואן ממשיכה להוציא את תיסכולה ומררתה על הבנות ומתעללת בהן.  היא נכנסת להריון שוב,כדי להחזיק את בעלה,איואן שלא יברח. באמצע ההריון היא נטרפת ומחליטה להפטר מהולד ולהתאבד. היא  אומרת לבנותיה שאם אביהן לא ינתק את הקשר עם אנה היא תקפוץ מרב הקומה שם הם גרים. היא מספרת לבנות שקרים והבלים על אנה.
אחרי הלידה, אוליאנה מתחרפנת לגמרי,  בינתיים אנה  עדיין בארץ עסוקה בקרירה הטלויזיונית שלה, אבל מטפלת באיואן והילדים ברמוט קונטרול. בשנת 2006 , בחוסר ברירה, אנה נוסעת לאמריקה לנסות לטפל במשפחה של איואן שכבר אז נהיית למעשה משפחתה.
אנה מטפלת מאמריקה גם בעסקי ההפקה שלה  בארץ וגם  מטפלת בילדות של איואן. אוליאנה מנסה להתאבד ולא מצליחה. היא  מאושפזת  בבית חולים לחולי רוח במצב קשה .  אנה נתקעת עם שלושת הילדים ומאבדת את כרטיס הטיסה חזרה לישראל וגם מפסידה את עבודתה בארץ.לפתע היא מטופלת עם תינוק ושתי בנות קטנות, אבל  בעזרת הסבתא היא מצליחה לייצב את המצב.

תיאטרון האבסורד

בינתיים מגישה  אוליאנה  צו מניעה נגד אנה וטוענת שהיא מנסה לגנוב את ילדיה ולהשתלט על בעלה. בית המשפט פוסק לטובתה חרף מצבה הנפשי המעורער. השופט  ערל הלב , רושם בגזר דינו כי אנה משתמשת  בחוסר רגישות וציניות ומוסר את הילדים לאישה שנפשה התבלעה לגמרי.  אוליאנה מנסה להתאבד שוב ומאיימת להרוג את הילדים, השרות לילד מוסר את הילדים לאביהן אבל דורש מאנה לא לטפל בילדים יותר משלוש שעות ביום. אוליאנה משתחררת ותיאטרון האבסורד מעלה מערכה נוספת, היא מתעללת בילדיה  והבת הגדולה דורשת שאימה תלך לטיפול פסיכיאטרי.
אנה עוברת לגור עם איואן והבת הגדולה, היא מקימה עסק של סחר בלימוזינות עבור האוליגרכים הרוסים. בשנת 2008 אוליאנה מגישה בקשה לגירושין. היא מספרת לילדים שאנה משתגלת עם איואן ומוסרת להם פרטיים דמיוניים על הביצועים המיניים שלה ושלו. היא מאיימת שוב שאם אנה לא תעזוב את איואן היא תבוא בלילה ותרצח אותו. הבנות באות אליה ורואות אותה מסתובבת עירומה בדירתה ומשמיעה איומים וצוחקת ובוכה לסירוגין. בשלב מסויים היא תוקפת את הבנות  והמשטרה אוסרת אותה ומקבלת צו הרחקה מהשופט.
אוליאנה עוברת לגור במקום אחר,  איואן משלם את  ההוצאות בית המשפט ועורכי הדין וכן שולח לה אלפיים דולר לכל חודש.
סיפור האבסורד ממשיך בבית המשפט לעניני משפחה שמבטל את צו בית המשפט המחוזי ומחזיר שני ילדים מהשלושה לרשות האמא המעורערת ואינו מקבל את פסק הדין של בית המשפט הפלילי ולא את העובדות והעדויות לגבי מצבה הנפשי העגום של האם. 
בית המשפט מקבל את העדות שאוליאנה השתוללה ואיימה על  השוטרים שבאו לאסור אותה בכמה הזדמנויות וכן את עובדת ההתמוטטותה בביקור עם הילדים. בית המשפט לא מקבל את העדויות שהיא מתעמרת בילדיה ושוב מוסר לה את החזקה בילדים למרות בכיים ורצונם להשאר עם אנה ואיואן.שני בתי משפט, פעם השופט הפלילי נותן צו הרחקה ופעם אחרת  בית המשפט לעניני משפחות מתעמר באנה ומאשים אותה  במצוקת הילדים . לבית המשפט לא איכפת מגורל הילדים, הוא מעדיף להעבירם לבתים אומנים או מוסדות מאשר להיעתר להפצרותיהם לחיות עם אביהם וחברתו שהיא כמו בת משפחה ומקובלת על הילדים. לדעתה של אנה המערכת מזינה את עצמה ומנציחה כל בעיה בכדי לקיים את המערכת ולקבל תקציבים עלידי הנצחת התיקים וגרירתם במשך שנים. המערכת מזמנת אנשי מקצוע ועדים,פסיכולוגים ועובדים סוציאלים ומשלמת להם הון תועפות להשמיע את אשר המערכת רוצה לשמוע.

אפילוגו

אנה מתחילה ללמוד את החוקים ופסקי הדין בכדי להאבק בגרושתו של איואן, היא סיימה לאחרונה קורס ממשלתי של מוניטורים שתפקידם להשקיף ולפקח על הקשר בין ההורה שילדו נלקח ממנו לילד שנמצא עם ההורה השני. תוך כדי לימודיה ,וקבלת התעודה הבינה אנה את הבעיות ,הקשיים,השגיאות והטעויות שעושה המערכת בטיפול בילדים והורים במצוקה.

אנה למדה  שהיא מצוינת  עם ילדים, היא משפרת את איכות החיים של הילדים הנמצאים במצוקה בתהליך המאבק בין ההורים המתגרשים.
יש לה יכולת איבחון, היא רואה את כישרון ההישרדות של הילדים שנמצאים במצוקה וזה בא לביטוי כשהילדים מעריכים את הטיפול בהם.

אנה הפכה לעיר מקלט  להורים עם ילדים במצוקה, אבל בחוסר תקציב, היא אינה יכולה לטפל בכל כך הרבה  ילדים ורוצה  להקים עמותה שתעניק מקלט לילדים מיוחדים במצוקה, ילדים שפתוחים לשיפור בחייהם וכמהים לחיים נורמליים עם הרבה חום אהבה והערכה.
לפרטים ועזרה הנה האי מייל של אנה.(JavaScript must be enabled to view this email address)

             
    מאת: מיכה קינן

נועה דורי, כוכבת בינלאומית עולה, דוהרת אל פגישתינו רוכבת על אופנוע קאווסקי כחול ונוצץ.כשאיוחת המנוע שוככת וענני האבק מתרבצים חזרה אל הדרך,נגלית מבין כל המהומה נערה תמירה השולפת את הקסדה התואמת ומצניחה רעמת שיער יפה וחלק. 
“השתוקקתי לעשות משהו יצירתי, לכתוב ולשיר שירים זה יהיה ליצור ולהשפיע ולגרום לאנשים לחשוב”, פותחת נועה על מיץ גזר סחוט טרי. עם הגישה המעודדת הזאת, חיובית ומעוגנת במילים כדורבנות,פורצת השיחה שנמשכת כשעתיים, במהלכן אני נזקק לשני עירויי דם והנשמה מלאכותית, כתוצאה ממאמץ ההקשבה בלבד. מבין שפתיה היפות קולחות מילים כמנגינות, מגוון רחב שכולל אופרות ואריות, ופופ ורוק ומוזיקת עולם,שירי קאסח ישראלים ושירי מולדת מהרבה מדינות בעולם.
נועה מספקת למאזיניה השרופים, לא רק  קול חזק ונדיר ברמה של חמש אוקטבות, אלא  מסר חזק גם כן. נועה דורי , ילידת ישראל של  המזרח התיכון שאחרי כמה מלחמות, יש לה מה לומר.ללא ספק.
היא  ממוצא היספני גאה(יענו ספרדיה טהורה), מדברת ושרה ביותר משש שפות!
התקשורת באירופה, ובמספר ארצות ים תיכוניות, יצאו בהלל ובשבח , על הילדה הזאת, עם הקול העצום ,והצהירו מיד ש “כוכב חדש נולד”. ושהיא גם בדרכה להפוך לסנסציה בינלאומית!  . תקליט הזהב הקודם בשלל שפות כלל  את הביצוע היפה של “יריד סקרבורו” אשר הגיע למקום  שני במצעד הלהיטים האירופאי.סטיבן ספילברג הזמין אותה לשיר בסרט “מינכן” ואף בתכנית הטלויזיה, בזמן הענקת פרס מפעל חיים ל ראש עיריית בוורלי הילס  יחד עם הזמר היפיפה אדם למברט.
באותה הזדמנות הפתיע אותה ראש העיר,  והעניק לה את “מפתח העיר” (מענין היכן הוא המנעול). היא הופיע בעשרות אירועי ספורט כגון קבוצת הסוקס הלבן, ,הלייקרס,היא שרה בזמן המחצית באיצטדיון הסטייפלס, בתיאטרון הקודאק,ואפילו אצל הפופ בוותיקן ברומא. בתיאטרון הבולשוי במוסקבה, והמטרופוליטן אופרה בניו יורק, מספר בתי אופרה באיטליה  ואצל הנשיא בוש בבית הלבן.
           
        **************

נועה,כאמור, זמרת מוערכת, שחקנית קולנוע וטלויזיה,חטובת הגוו ושאר האברים, מלחינה ורוכבת על אופנוע אימתני,בעלת הקול המלאכי, עם מגוון קול נדיר של חמש אוקטבות. שהיתה ברת מזל מספיק,וכישרונית לעילא, בכדי לשיר במקומות שונים ונכונים, ברחבי העולם. ומזה יותר  משנה, החליטה נועה, לחקור את מנעד קולה מעבר לעולם הקלאסי ולשלב צלילים ייחודיים ומדהימים, עם מוזיקת פופ r
  של ימינו. R&B
נועה זכתה להצלחה ענקית עם האלבומים שלה “קפה דה ארט 2 (ארוס / קולומביה) ו “קפה דה ארט 3, שכלל את הסיור האירופי שלה שהביא לחטיפת כל התקליטים ומקומות הישיבה כאחד. לאחר מכן,לממש את ההצלחה העולמית, עברה נועה ללוס אנג ‘לס ,עיר האפשרויות האין סופיות  , והיום ממשיכה ליצור,לכתוב ולהקליט ללא לאות. בימי קיץ אלו עומד לצאת תקליטה החדש,לידיעת המעונינים.

        ***
                                                                          ילדת הפלא
“רוב החיים שלי הייתי זמרת אופרה (להוציא את תקופת הגנון והגן) ,במיוחד באופרה הישראלית במרכז גולדה” “,מעלה נועה זכרונות מעברה המוזיקלי,” 
בגיל מאוד צעיר (חמש-זה צעיר? ,היא שואלת בקול הזמיר שלה) הופעתי בפסטיבלי ילדים,אחותי ואני שרנו והופענו יחד, כבר מגיל 8 בכל הארץ.
אמא אמרה פעם, שאיך שפתחתי את הפה בפעם הראשונה ,כבר יצא צליל מופלא והרמוני עם רמז לקולות מלאכים.שהייתי מסוגלת ללכת,לקחו אותי ההורים למורים למוזיקה,ופיתוח קול”.
והמאמץ היה שווה,המורה הראשונה התמסרה אך ורק לעבודה איתי.”“
כילדה רכה בת 12, כבר הכירו אותה בטרמינל של נתב”ג, מרוב הנסיעות עם תזמורת המשטרה,עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית וסבבי הופעות בינלאומיות עם האופרה הישראלית.
“כשהייתי קטנה, אמא שלי” נזכרת נועה,” לקחה אותי לאודישן, לתפקיד הראשי בסרט” הקיץ של אביה”, עם גילה אלמגור.  הבמאי שהיה קרוב משפחה שלי,
ודרש ממני לבכות בזמן האודישן,אבל מרוב מאמץ, לא יצא לי בכי, אפילו לא נהי קטן, פשוט לא יכולתי להביא את  היבבה..

“הבמאי היה קרוב משפחה שלי, איכשהו, אבל אני ילדה עקרונית עם אינטגרטי, סירבתי לעשות שימוש בפרוטקציה, אולי חיי היו קצת שונים היום,אילו הייתי מקבלת את התפקיד”

בגיל צעיר של 14, היא  למדה אצל המאמן המוזיקלי האישי של זמר האופרה הבינלאומי פבארוטי .ולאחרמכן עם המאסטרה הגדולה של עולם האופרה ,אסטרה פרארי באיטליה, (המאמנת של מאריה קאלאס), וג ‘ואן דורמאן  (מטרופוליטן אופרה, ניו יורק).

בתיכון למדה בביה”ס הידוע לאומנות הבמה, תלמה ילין,אבא שלה היה תת-ניצב במשטרת רמת-גן (תת ניצב דורי התפרסם בעקבות  פענוח פרשות שחיתות מוסדיות) ואמה היתה בלשית במחלק הסמים.
“אני ואחותי גדלנו בבנין הגדול והמפחיד של משטרת רמת-גן,את אבא לא ראינו אף פעם.כשאמא יצאה לעצור את סוחרי הסמים,אנחנו,שתי גוזלות רועדות,ללא פלומה, נשארנו במשרד של המפקד של אמא שלי”.

נועה גדלה להיות נערה עצמאית וחזקה,”ראיתי שאמא יכולה ועושה את הכל.היא אשת חיל במלוא המובן.כמו סופר -וומן כזאתי,אין פלא שאני כמו רמבו אישה. היא נתנה לי חיזוקים וחיבוקים, באופן שוטף,היתה רצה איתי מבמה לבמה,לכל האודישנים. לכל הופעה היא באה לראות את ילדת ה”פלא”, הופעתי בלטרון ,בקיסריה,באילת,ירושלים,היכן לא? היאהיתה עולה בזריזות לכל במה,בולשת אחרי, מאחורי הקלעים,אמרתי לה אמא,אני מסתדרת לבד,שבי בקהל ותהני.אבא לעומתה, היה,מה זה קשוח,הייתי צריכה להצדיע לו בסוף כל משפט או בקשה,נשארתי הבייבי שלו הרבה זמן .הוא שמר על צניעותי באדיקות ולא נתן לי להשתולל,עכשיו שהוא פנסיונר,הוא מתרכך,כבר אומר לי שהוא אוהב אותי ומתגעגע.איזה כיף זה שאני נוסעת הביתה אל המשפחה בארץ”.
“אחותי עברה מסלול אקדמי מפרך והיום היא דוקטור לכלכה בספרד” היא מוסיפה,” אני זוכרת שבחתונה שלה הגיעו מהשבט העירקי העצום של אבא, 450 מוזמני משפחה, ומהצד הלובי של אמא רק 50 מוזמנים.אחותי הסתובבה בין החמולה העירקית ובקושי מצאה משהו מוכר לרפואה”.
כשנועה מגיעה ארצה לביקור מולדת או לביקור עבודה , זה אמנם לחזור הביתה,אבל יש לה רגשות די מעורבים בנושא,”בישראל,זה הבית שלי ,לטוב ולרע ביחד.” היא אומרת,”אין מה לעשות,זה אמיתי מול הפרצוף שלך,זו הברירה שלך.עכשיו כבר יותר קל לי,בהתחלה סבלתי מההבדלים והפערים של החיים בין אירופה ואמריקה וישראל. כשאני נוסעת הביתה,אני רואה כלכך הרבה תופעות צורמות את העין ומחמיצות לי את הלב.את התאונות הקטלניות מידי יום,את השחיתות.את הנדחפים בתור,את המעשנים בסופרמרקט,ואת הצפירות והציפצופים מחרישי האוזניים ברחובות והכבישים ואף אחד לא שם את בקבוקים והפלסטיקים בפחים כחולים. אבל עכשיו
אני לומדת להסתכל על הארץ ,שמתפתחת כלכך יפה,כמו תיירת.להנות מהמשפחה ולחזור להיכן שאני מאושרת, הקריירה שלי שעושה אותי מאושרת.הקריירה שלי היא ה”בית”, המוזיקה והיצירה, זה ה”בית”.

סוד ההצלחה                                                       

נועה בנתה לעצמה שם ומוניטין אדירים בתחומה. היא מקבלת תפקידים נוספים ראשיים שונים עם האופרה הישראלית בישראל ובגרמניה. היא שרה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית וכן זכתה לשבחי הביקורת באיטליה, פראג, טורונטו, לוס אנג ‘לס, גרמניה, ישראל, ניו יורק, יוון.  ניתנה לה הזכות לשיר את התפקיד הראשי של “מלכת הלילה” של חליל הקסם של מוצרט בפראג, ותפקידים  רבים בתיאטראות מובילים באירופה ובישראל .במחזות זמר כמו אלדין, פנטום האופרה, סוויני טוד וסיפור הפרברים,וגם השתתפה בתקליט של גליקריה.. נועה המשיכה להיות הסולנית של תיאטרון הבולשוי במוסקבה, וכעבור כמה שנים היא ייצגה את ארה”ב בפסטיבל השנתי לשירה וריקוד של “הבולשוי”,פסטיבל שבו היא לקחה את הפרס הראשון. נועה נבחרה בין חמשת הזמרים המשפיעים ביותר ביוון, בפסטיבל באתונה וכך מול מיליוני אנשים, היא נתנה הופעה בלתי נשכחת .
” לי  ולבמאי סטיבן ספילברג יש הרבה משותף,”מגלה לי נועה צפונה קטנה,” דודי היה, יוסף רומנו ז”ל,אלוף ישראל בהרמת משקולות, שנרצח עלידי הפלשתינאים ,באולפידת מינכן.כשספילברג חקר את הנושא לקראת סרטו,הוא דרש שיביאו לו כמוזיקת רקע מוזיקה של אחינועם ניני,  שכינויה הוא “נועה” כשמי.
חבר יקר של שהיה בצוות ההפקה של הסרט “מינכן” הביא לו מוזיקה שלי, וספילברג נדלק והיה הולך ומזמזם את השירים שלי על הסט ואף השמיע אותה ברמקולים הגדולים , בכדי לקבל השראה,בקטע של התרסקות ההליקופטרים,כמובן שהוא שילב את המוזיקה בסרט. לפני    
כשנה אירגנה הליגה נגד השמצה

) אירוע להענקת פרס על מפעל חייו של סטיבן ספילברג והוא הזמין אותי להופיע יחד עם הזמר האגדתי אדם למברג.”
.הרפטואר האומנותי שלה כולל גם  כתיבת המוזיקה ותרומת  קולה המלאכי למוסיקה בכמה סרטים, כולל, “אריות למען הכבשים”(טום קרוז, רוברט רדפורד), “אני האגדה”(וויל סמית) ‘, “בייוולף”(אנג’ לינה ג ‘ולי, אנתוני הופקינס),  בסרטו של מארק וולברג- “ג ‘ון רמבו” ( עם סילבסטר סטאלון), “ליל כל הקדושים 2”, “הפנינג”, “הלגיון”, ו “רובין הוד” שיצא לאקרנים השבוע.
“(ג ‘קי צ’אן, כריס טאקר),וב”הקופסא” עם גבריאל יוניון, Rush Hour 3””,  תוכלו לשמוע אותה ממש שרה ב-
“”love savage” ו-.

“כשאתה יותר צעיר,הכל בא לך בקלות,אין לך דאגות ואתה זורם.” תורמת לנו נועה את פילוסופית חייה,
“יש לך את הדמיון וזה מדריך אותך.כשאתה מכוון למטרה מסוימת,אז הכל מגיע.אתה חייב לדעת לאן אתה הולך,אתה לא צריך לשאול איך? זה פשוט קורה. אמנים זקוקים לדעת איך חובשים שני כובעים,כובע עיסקי וכובע קריאטיבי,אי אפשר לשבת על הישבנצ’יק (במקרה שלה),ולחכות שיבואו אליך.”
“חזקתי את המוטו שלי ,אחרי שקראתי את הספר של דונאלד טראמפ שאמר, שמה שמאפיין אנשים מצליחים  הוא, שהם יכולים לנהל ולשלוט במתח נפשי ו לעמוד בלחץ עבודה גדול.
“כשיש לי הרבה על הצלחת,אני אומרת לעצמי,  או. קיי. , אני יכולה לעשות את זה,אין בעיה,ואני מתגברת ומטפלת באלף דברים בבת אחת”.

שש שפות

סבא של נועה היה חזן  בטולידו שמדרום למדריד ספרד,ולאחר מכן בטריפולי שבלוב,בבית ברמת גן דיברו לדינו וטריפוליטאית,ההורים שלה עוד קיוו באיזה שלב מוקדם של הקרירה שזה יהיה רק תחביב ונועה תלך ללמוד רפואה או משפט.אולם החלום הפולני לא כלכך הצליח להם ונגוז, ואילו ונועה הפליגה הלאה, לממש את החלום שלה.

“אין לי שום תחושה של פספוס”,טוענת נועה ,”תראה את מדונה וג’יי-זי,הם ההוכחה בשבילי שאין צורך ללמוד מקצוע, אם אתה זמר או מוזיקאי מוכשר.אלה שרוצים להצליח ומשקיעים בדרך הזאת,הם אלו שאני מעריכה ביותר והולכת לאורם ובדרכם.הדוגמה הפרטית שלי היא “סלין דילון”, אני מעריכה מאוד את כשרונה הקולי ,היא זמרת ענקית, אבל היא לא יוצרת,היא שרה שירים שכתבו עבורה.אני יוצרת את החמרים שלי לבד,לאלבום החדש שלי  למשל,כתבתי את כל המילים והלחנתי את המוזיקה,אני כותבת שיר ומנגנת  על הפסנתר איזה מוטיב שעולה בי לראש,כשאני יוצרת ,אני יוצרת לי גם את האפשרויות לעתיד.”
.
לקראת התור העולמי הבא היא מקימה אירגון פילנטרופי ללא מטרת רווח,והתקווה שלה היא לאסוף כסף ולהביא ללוס אנג’לס ילדים מוכשרים מרחבי העולם,ולאפשר להם ללמוד מוזיקה ואומנות כאן.
“אני חושבת לתרום חזרה,חלק ממה שאני מקבלת בסוף הערב,למה לא?” היא שואלת,”זה ההבדל בין רק זמר לבין היוצר.אני מרגישה שהנתינה שלי לאנשים ,היא מאוד חשובה היום בחיים שלי,במקום שאני רק אקבל,אני רוצה  גם לתת.”
“אני מעריכה אנשים שהם צנועים בעשיה שלהם.והעשיה שלהם מדברת בעד עצמה.כמו תמונה ששווה אלף מילים.אני ממוקדת ומפוקסת כלכך על המשימה שלפני,אני לא עוצרת כדי לחשוב מה וכמה עשיתי.אני עם הפנים קדימה, רק קדימה.
“פעם מישהו שאל אותי”איך זה, כשאת בתור שחקנית וזמרת מקבלת תשובה שלילית, ואומרים לך, “תודה,לא מעונינים”, איך זה לא משפיע עליך? ותשובתי היא, לאחד המצבים הקשים האלו, פשוטה, וזה תמיד עובד.אני מבינה את זה, שהם לא מתכוונים ללא מוחלט, אלא רק אומרים “לא כרגע”, כי אתה לא יודע מתי תפסת את הבן אדם ,אולי מחר כן יתאים לו.”
“לי אין מחסומים או פחדים, כי אני יודעת לאן אני הולכת ויש לי עם מה ללכת לשם.פעם קראתי כתבה על אחינועם ניני שאמרה למראיין “אני אוהבת לקפוץ לבריכה הרבה לפני שאני יודעת לשחות”, ואני מוסיפה שגם ללא ידיעת טמפרטורת המים ועומק הבריכה,צריך להתגבר על הכל ולקפוץ למים.”
מדהים לשמוע את האומנית הצעירה והיפה, שכבר גיבשה את פילוסופית החיים שלה ובנתה לה מערכת ערכים שהיא פועלת דרכם וזה מה שממלא אותה אושר וסיפוק. נועה מעידה על עצמה גם שהיא אדם מאוד יצירתי,”אני לא מבינה שאנשים אומרים, “משעמם לי”,איך אתה יכול להיות משועמם?אני יכולה לתת לך רשימה ארוכה למקרה כזה,לך ללמוד מצנחי רחיפה,עוד שפה,תתנדב בבית חולים,תעשה משהו מועיל.”
“לפני זמן מה הלכתי לעבוד עם ג’והן מאייר שהוא גיטריסט וזמר ענק ומפורסם שהיה מועמד לשמונה גרמי’ז וקיבל שישה ועוד תריסר פרסים אחרים.הוא ישב בפינה של הבמה ונראה משועמם ונבול,שעברתי לידו הוא קרא לי ולחש “את יודעת שצריך לחשוב על התהליך ולא על המטרה?” ואני לא מבינה למה הוא לא מישם את זה ומפנים, וזה נתן לי חומר למחשבה לכל השבוע.”

“אני גם דוברת שש שפות על בוריין ועוד שלוש  שפות ברמה של רחוב, מאוד קל לי ללמוד שפות. בכל ארץ שאני שוהה יותר משבוע ,אני כבר עובדת על לימוד השפה.פעם הייתי בצ’כיה שלושה חודשים הופעתי בבית האופרה של  פראג בזמן שחבר שלי הקים תיאטרון אורות שחורים, ושם למדתי צ’כית וגרמנית.המפיקים שלי באיטליה ,הם כמוני,גם הם יודעים שלושה ארבעה שפות.בכלל,האירופאים לומדים שפות,זה משהו יותר נפוץ מאשר באמריקה או בישראל.בצ’כיה שרתי בגרמנית וצרפתית.צריך בשביל זה תשוקה ללמוד את השפה.שיש צורך אני מוכנה להקדיש לזה יותר זמן וללמוד באופן מסודר לבד עם קלטות במכונית או בבית או באמצעות מורה.

Find more photos like this on EveryJew.com

קצב חיים מטורף

בימים אלו מנהלת נועה משא ומתן עם אנשים חשובים בערוץ כבלים מוביל להפקת תכנית שמשלבת מוזיקה, פעילות ביתית מסוימת (אני מנוע מלפרט כרגע) ומסע ברחבי הגלובוס.
“היתה לי תפנית בחיים,אני אוהבת לבשל ולשיר אפילו יום אחד אלמד להיות שפית, אני רוצה לחבר מוזיקה ומנהגים ביתיים(חסוי) מכל העולם, ולהכין תוכנית טלויזיה עלכך.” היא מגלה טפחיים.

את הזמן שעד התור העולמי הבא בספטמבר מנצלת נועה לגמור את האלבום הנוכחי עליו היא עובדת עם האדם שכתב את “12 הקופים” ,בו זמנית היא מצלמת פילוט לתכנית החדשה וחתימה על חוזה עם חברת ההפקות לסדרת מסע המוזיקלי בערוץ המזון.
הסיור הגדול בעולם יוצא לדרך ביולי, ובמצוד לתור תהיה תערוכה אמנות של האמן העולמי בעל המוניטין שמתכנן את הסט של הלהקה של ג’יי לנו.
. “מצטרף אלי אליוט ימין (שהיה המתחרה המוביל ב” אמריקן איידול” עם הלהיט  הענק “מחכה לך”) כאורח
. לפרטים לגבי המופע ובכדי לקבל הורדה חינם של הסינגל החדש שלי אתם יכולים להיכנס לאתר שלי.
 

“אני מאוד אוהבת את הבריזה של הים” היא מספרת לי ,שאנחנו מתרווחים בבית הקפה השכונתי שלה, בשכונת ווניס על הים. איך היא שומרת  על קצב חיים מטורף ועל גיזרה דקיקה וחזקה כאחד.” עברתי לא מזמן לסנטה מוניקה על גבול ווניס,שני מטר ממכון כושר וחנות למוצרי מזון אורגניים.איזה כיף של שכונה,התרבות פה צעירה ופעילה,כולם על אופניים,הולכים ברגל המון,מזרוני יוגה, סוחבים גלשני גוף ורוח,אוירה של כפר נופש בעיר גדולה.
סדר יום שלי מאוד גדוש ומהיר ואני שומרת על משמעת צבאית (אגב צבא, היא היתה הסולנית של להקת חיל הים), אני קמה כל בוקר בשש ויורדת לג’ים לשעה וחצי (רואים),מיד אחרי זה אני מתארגנת ויוצאת לסטודיו (על האופנוע ,,בקצה השני של השכונה),יש לי עבודה עם הלהקה האמריקאית שלי, ואנחנו עובדים על חומרים שאיתם אנחנו מופיעים באמריקה בלבד. בחו”ל יש לי להקה באיטליה,איתם אני מכינה חומרים  ולהופעות במזרח  אירופה ובאסיה  שאני מתכננת לחודש ספטמבר. אנחנו גם  עובדים עם המפיקים של דויד פוסטר כמעט שנה שלמה על אלבום חדש.
“אחרי הצהריים יש לי בדרך כלל פגישות עם חברות התקליטים,המפיקים,היזמים ואנשי העסקים.
“אני לא מגיעה הביתה לפני עשר בערב, ואחרי רענון קצר אני יוצאת עם החבר או חברים לבילוי עד די מאוחר.”

בשלב זה נגמר לי החמצן ,קפצה עלי הזיקנה ועייפות עמוקה וביקשתי מנועה שעתיים הפסקה למנוחה.( אחרי ההתאוששות, אולי יבוא ההמשך...)

להרשמה ולהזמנת התקליט החדש של נועה, היוצא הקיץ, ולקבלת מידע נוסף על נועה בקרו באתר האינטרנט שלה:
www.noadori.com

Find more photos like this on EveryJew.com